ציפור הנפש נורתה/ אבי מוצפי
לכל אדם ציפור הנפש שלו ואף לקהילה ציפור נפש שמייחדת אותם מכל האחרות.
ציפור הנפש היא המאוויים, השאיפות, החלומות שיש לו לאדם או לקהילה, השאיפות להיות מיוחדים, להרקיע לשחקים, להגשים חלומות...
בתשיעי למאי אלפיים ושמונה נורתה ציפור הנפש של קהילת כפר עזה.
מטח קצר של רסיסי מרגמה לא שינה הרבה במראה החיצוני של הקיבוץ, חורי הקיר שתוקנו ופיסת הדשא שנתלשה וכוסתה שוב לא יעידו על סערת הנפש שטלטלה ציבור שלם של שוחרי שלום, תאבי דעת, אנשי עמל וילדים תמימים שנפשם הרכה לא יכולה להכיל את גודל הרוע.
ציפור הנפש אינה עוד איבר בגופה של קהילה. ציפור הנפש היא מהותה של הקהילה,
היא תשובה לשאלה- מדוע אנו חיים כאן?
מותה של ציפור הנפש אינו מסמל את קיצה של הקהילה, אלא את קיצה של תמימות טהורה, קיצו של חלום נכסף, קיצה של תקווה...
ג'ימי סימל עבור רבים מאיתנו את כל אלו. שאיפתו להרקיע לשחקים, להצטיין בכל תחום שעסק בו, לחייך תמיד לסובבים אותו ולשמור על אופטימיות אינסופית, כל אלה הפכו אותו לסמלה של הקהילה הזו- לציפור הנפש שלה. רסיסי המרגמה מוססו את האופטימיות, גנזו את התקווה והציפו את התודעה במחשבות רעות, מחשבות על נקמה, על חוסר אמון, על דרך ללא מוצא.
אפשר לחיות ללא ציפור הנפש, אלא שאז אובדת התשובה לשאלה "מדוע לחיות דווקא כאן"?- בעבר הייתה התשובה לכך ברורה: "דווקא כאן", כי כאן יכול בוגר חברת נוער לצמוח להוביל ולהיות עמוד תווך בחיי הקהילה.. "דווקא כאן" אפשר לראות את אלוף הארץ במצנחי רחיפה לפחות פעם בשבוע... "דווקא כאן" כי אתה יכול לשבת עם חבר, לצפות בסרטים מדהימים שצולמו ממעוף הציפור ואף לקבל קטעי סרטים לשימוש אישי או משפחתי ("לשלם? מה פתאום, זה התענוג הגדול ביותר שלי לראות חברים נהנים ממה שאני עושה... אמר לי ג'ימי).
רסיסי המרגמה פגעו בליבו ובתודעתו של הקיבוץ. על טוב ליבו ותבונתו של האדם באשר הוא- נגוזו. האופטימיות שלוותה אותנו שנים לגבי הסכסוך עם שכיננו- דהתה ללא הכר. מה שנותר הוא שנאה ומחשבות קיומיות של הישרדות בשעות הבאות... או בימים הבאים.
בצד הזה ההפסד הוא ברור- ציפור הנפש נורתה.