ג'ימי חבר שלנו
אתמול אחרי שסיפרתי לנועם שלנו, שאתה אינך, היא פתאום הסתובבה אלי ושאלה "אבל אמא, איך זה יכול להיות שג'ימי מת??
ואני לא יכולה להסביר לה משהו, שגם אנחנו, המבוגרים, לא תופסים.
היית חבר של כולנו...
עוצמת הרגשות שבך, הקיפה אותנו, החום שהקרנת יחסר לנו.
התמונות קשות. זה לא אתה ששוכב דומם!!
אתה הרי צריך להיות בתנועה כל הזמן, לשתף אותנו בעוד רעיון חדש,
בעוד כיוון להתפתחות, בעוד קשר חדש שרקמת, מספר בהתרגשות על עוד יעד שכבשת...
עם המצנח על הגב והחיוך על הפנים והלב הרחב.
ג'ימי, זוכר? בערב החג דיברנו על החברות שלכם? (על "הזוגיות" שלכם קראנו לזה) ושכי אמר, הלוואי על כולם חברות כזו...
ג'ימי אתה היית ה- חבר!!!
אנה איל, סתיו ושקד, לפעמים חברות זה יותר ממשפחה וככה תמיד היה.
הקרבה הגדולה, השולחן הארוך ביותר בחדר האוכל, שנוכל כולנו לשבת ביחד בערב שישי... אנחנו איתכם כמו תמיד, בחיבוק גדול ביחד.
אתם משפחה נהדרת, אבא נתן לכם הרבה כלים לחיים, קחו אותם איתכם, אנחנו לידכם.
אמרתי לילדים שעכשיו אתה למעלה, משקיף עלינו מהשמים,
כמו שתמיד אהבת לעשות.
אמנם עכשיו, הילדים לא יוכלו לרוץ אליך ולחבק אותך כשתנחת
וגם לא תזרוק אלינו סוכריות, כמו שהרגלת אותנו,
אבל אולי תנסה לסדר משם משהו, שלא יזרקו עלינו דברים אחרים, שהורגים...
אולי משם תצליח,
אולי בשביל זה הלכת לשם...
כי פה אף אחד לא מסוגל...
חסרים אותך, אפרת שרעבי בשם החברים.
11-05-08