דברים שקרא בהלוויה יורם אברהם, מקבוצת שחר.
ג'ימי שלנו! ג'ימי אחינו היקר!
ערב שבת- עננה שחורה כיסתה את שמינו.
כל כך התאים לך להפתיע, לעשות את הבלתי אפשרי.
לפני שלושים ושתיים שנים, כאשר התקבצנו בכפר עזה, 24 נערות ונערים מכל רחבי הארץ- לקבוצת "שחר" היינו למשפחה אחת.
עוד כנער בן 15 צחקת והצחקת, הסברת לפרטי פרטים כל דבר, ותיארת את החיים עם הרבה תנועות ידיים.
עשית מעשה קונדס ואף פעם לא הכעסת, ואפילו את מיקי לבנון, שכל כך הערצת, בחיוך לבבי את ליבו המסת.
כשאנחנו שיחקנו אתה קטפת תפוזים, אהבת האדמה הייתה לך כבר אז דרך חיים.
כשאותך חיפשנו כדי להכין שעורים, המשכת בחריצות לגזום ענפים, כי מובן שאת העבודה צריך להשלים.
בזמן שרותנו הצבאי לחמת בלבנון, דאגנו לשלומך דאגה עמוקה, המצויה רק בין אחים שגדלו באותו בית.
אותנו לא הפתעת כשבחרת לבנות את ביתך בקיבוץ, כדי להמשיך ולהעמיק את שורשיך במקום שכה אהבת.
בשבילנו היית אח ממשיך, בבית אבא.
הבית שהקמת עם אנה היה לנו לבית ולבכם היה פתוח אלינו בכל עת.
ההצלחה שלך, בכל מה שעשית, נראית לנו מובנת מאליה, כי מי כמוך, התמיד, השקיע, השלים.
בביקורנו האחרון הזמנת אותנו לטיול באזור, איתך ועם אנה.
אפילו שלא התחשק לנו לצאת, בגלל טיפות הגשם, התעקשת כדרכך, בהתלהבות מרתקת כמו מדריך טיולים מדופלם, הובלת אותנו לפינות חמד באזור שכה אהבת.
היום אנחנו מבינים שזה היה טיול פרידה.
אנה, איל, סתיו ושקד
כולנו אבדנו בן משפחה יקר ואהוב- גאווה לכולנו.
אותו לא נשכח וזכרו יהיה בלבנו לעד.
אוהבים "קבוצת שחר".