דברים שכתב אבי גודס, חבר של ג'ימי ממצנחי הרחיפה.
ג'ימי חבר יקר,
או "החבר ג'ימי מכפר עזה", כפי שנהגת להציג את עצמך בכל מקום/ כרטיס הביקור שלך.
לא כך היה מתוכנן לנו סוף השבוע, כי הרי יש לנו אורחים מחו"ל שחיכית להם. ביום שישי בערב, כשהגיעה הבשורה המרה, היה השולחן ערוך לכבודך ולכבוד האורחים שלנו. את הנעשה אין להשיב!
אנו מכירים משנת 1991 כשבאת אלי ובקשת כי "אלטש" אותך בטיסה ממונעת וכיוונים במנוע. מאז פרשת כנף והיית שילוב של "אדם ציפור".
בשנים האחרונות התהדקו הקשרים בינינו וכללו את אנה וטל.
גררנו אותך לתחביב נוסף, רכיבה, שגם בו הייתה טוטאלי כמו בכל דבר, כולל הסיום המסורתי בסגפרדו כל סוף שבוע של רכיבה.
לפני ארבעה חודשים יצאנו לרכיבה טל אתה ואני, ומיד ביציאה מהקיבוץ ירד עלינו קסאם בקרבה מטורפת, מזלנו שננעץ באדמה והרסיסים כבר היו חסרי עוצמה. חיכנו, והחלטנו- ממשיכים לרכב.
ביום שישי האחרון, הכתובת על הפצמ"ר הייתה ברורה וללא סטיות.
בשנים האחרונות חווינו חוויות בניו זילנד, צרפת, מרוקו, תורכיה ובארץ, שאנשים לא חווים בחיים שלמים, ואיזה מאושר היית במרוקו, עת מצאנו את קבר אביך וערכנו לו אזכרה. איזו התרגשות הייתה. לא חשבתי אז שאשא מילים מעל קברך.
ומה אפשר עוד לומר, חבר יקר לנו- תחסר לנו החברות, שמחת החיים, הנתינה, הטלפונים היומיומיים, הפגישות, בקיצור הכל תמיד.
מבקשים שתשגיח עלינו מלמעלה, את זה אתה אמור לעשות בנינוחות, כי הרי חצי מחייך בילית למעלה.
עוד אנקדוטה קטנה: כשטסנו מעל אחת הטירות המקסימות בעמק הלואר, צילמת אותי בין צריחי הטירה והכנת לי הפתעה, תמונה מוגדלת שאמורה הייתה להיות מתנת יום הולדת שלי בסוף אוגוסט.
לפני שבועיים אמרת לי "אבי אני לא יכול להתאפק, לא יודע מה יהיה, אני רוצה לתת לך עכשיו את התמונה".
אנו משתתפים בצערם של אנה, איל, סתיו ושקד וכל חברי כפר עזה.