קשה לתפוס את העובדה המרה של מות חברנו היקר אליעזר, והוא עודנו נער. קטן גוף, חלש במקצת מחבריו היה תמיד אליעזר, ועם זאת היה מנהיגם של חבריו-מעריציו. הוא לא נתן אף פעם לחומר להשפיע על הרוח, ולא היה שום מאמץ שלא עמד בו, חרף חלישותו הטבעית.
בעודו ילד ניכר בכשרונותיו הברוכים והיה התלמיד המצטיין במשך כל שנות לימודיו בבית הספר העממי ובגימנסיה. עם סיימו את בית הספר העממי זכה בסטיפנדיה להמשך לימודיו. אולם הוא לא שמר כשרונותיו לעצמו, לא קרה לעולם שמישהו נענה בסירוב על בקשה לעזרה מאליעזר. בארגון בני עקיבא, בו היה חבר עד יום נפלו, הן בהיותו חניך והן בהיותו מדריך, הצטיין בגישתו הנבונה והחברתית. השתתף בכל מבצעי הארגון, ועמד בתוקף על ביצועם המדוקדק של כל צוויו. בשבת היה מהלך תמיד בתלבושת הארגון - מכנסי חאקי וחולצה לבנה, למרות שהיה ביכולתו להתנאות בבגדים יותר יפים. אליעזר לא ידע גאווה מהי. הוא הרגיש את חובת השוויון, שחונך בו ושחינך להגשמתו, כשם שהרגיש שאסור לגנוב או שצריך להתפלל. ירא שמים בסתר ובגלוי היה הנער, וכגודל מידותיו הטובות, כן גודל ענוותנותו הטבעית. כשעמדה לפניו הברירה, עם סיימו בהצלחה את לימודיו בגימנסיה, לבחור בקריירה פרטית (שלפי כשרונותיו הייתה יכולה להיות מזהירה) או להקדיש את כשרונותיו לגרעינות, בחר בלי פקפוק בברירה השניה. בצבא עבר את האמונים ביתר הצלחה מזו של רבים מחבריו החזקים ממנו בגופם ונבחר כמועמד לתפקיד פקודי. לא זכה הוא ולא זכינו אגו לראותו כמפקד, כי שירת חייו הופסקה על ידי כדור האויב.
לקרב הלך כדרכו, בפשטות, מזעזעת בגבורתה - בידעו שהוא עלול ליפול ובידעו שהוא מוכן להקריב את חייו הטהורים שלא עלה עליהם עול עבירה, למען נהיה אנו החיים ולמען בטחונה של ישראל.
אנו לא נוכל לשכוח אותו ודמותו המזהירה תישאר חרותה לעד בלבנו.
ת. נ. צ. ב. ה.
חבר