... אני נזכר, בתקופה האחרונה לפני המלחמה, דווקא קצרנו שנינו... ובדיוק התחילו להפגיז את נחל עוז... ואנחנו הבנו שמתפתח משהו... ואמרו שנעלה מהר הביתה, כי מפגיזים את נחל עוז... מוכרחים לעלות מהר עם הקומביינים הביתה... טוב, שנינו מכוונים את הקומביינים, והוא כמובן השיג אותי, קומבייניסט קצת יותר טוב ממני... בדרך הוא היה מוכרח להיעצר, היתה איזו חתיכה לא קצורה במשולש הזה בגוש 3, איפה שהכותנה עכשיו... משולש אולי של שני דונם... לקח שני סיבובים... במהירות קצר גם את המשולש הזה... לפני שהוא עולה הביתה... ורק אז ככה... להספיק עוד משהו... בכלל, הענין הזה של להציל כל גרעין.
זוכר אני כי שאלתיו מה היה עושה אילו היה עליו לחזור ולחיות את חייו מחדש ? בבהירות ובבטחון השיב: "לא הייתי משנה דבר". ולאחר הרהור קל הוסיף: "הייתי משתדל אולי להצליח יותר בלימודים בבית הספר החקלאי מאחר שכיום אני רואה אני את החשיבות של ידע תיאורטי כשרוצים להצליח בתפקיד אחראי בעבודת האדמה".
מיקי מצא את תמצית חייו בשדה ושם גם מצא את מותו המוקדם כל כך. מתוך פירורי הזכרונות מתגלה מיקי לפני כנער וכגבר, כאב וכעובד אדמה תמיר - יפה תואר, עדין נפש, נעים הליכות, ישר ועקבי.
... לזרוע בלי מיקי, לקצור בלי מיקי - לעבוד בלי מיקי !
... לחשוש בלי מיקי, לשמוח בלי מיקי, לחיות בלי מיקי !
העבודה שוב אינה עבודה, והחיים שוב אינם אותם חיים.
מיקי, מי יוכל לתאר את הרגשתי בבואי לקצור תבואה שאתה זרעת, שבשבילך סימלה את הכל... אך הקומביין ממשיך לקצור והוא קוצר דווקא את השבלים המלאות והחזקות ביותר... אתה חסר לנו כמורה וכידיד, מורה של ממש וידיד של אמת ואם אתה רואה אותנו היום ממשיכים הכל כאילו כרגיל, הרי תבין ששם, בפנים, הכל הפוך, הכל דואב, פצוע ושותת...
אותן שבלים אשר היוו כאילו את מרכז חיינו, ישמרו הקשר שלנו לעולמים, קשר בל יינתק !
מתוך שיחה בכפר עזה