סג"מ צור גולן ז"ל

כתב: צור גולן
למסיבת סיום י"ב

הי, מה אתם עושים? מה? אתם נפרדים?
לא, לא יכול להיות, אנחנו לא נפרדים.
אולי?
לא, אנחנו שונים, אנחנו עושים מעין הפסקה
אבל לא נפרדים.
זה בלתי אפשרי שפתאום יאמרו:
"רבותי, נגמר, להגיד יפה שלום.
הי, כולם לחייך שם, נו כבר, הסתדרו
אתם עומדים להפוך זכרון באלבום".
לא, אנחנו לא נפרדים, זוהי מעין הפסקה
ככה, רק לכמה שנים
זהו צו הגורל וגם צו החוקה.
זה לא יתכן שיקחו ילדים
ישימו בבית עם ספרים ומורים
ובמשך תריסר שנים יחברו לב אל לב.
עכשיו הם חותכים ולנו זה כואב.
כולם לפנינו נפרדו, זה נכון
אבל אנחנו חבר'ה כאלה, פשוט מרגישים
וכך יאמר לכם כל התיכון
אנחנו בעוד כמה שנים נפגשים.
תשאלו ודאי: "מה זה פה כל הבלאגן?"
נאמר: "זהו מעין סיכום, אנחנו עוצרים
אחרי אותן שנים, אחרי פרק זמן
בו בילינו בין מחברות, כלי כתיבה וספרים
זה ילך לדרכו וזו לדרכה.
מה הם יעשו כל אחד בהפסקה?
לא נפרט מה אחרי הבגרות
נאמר רק צבא, חו"ל וחלקם שנת שירות
ואחרי כל זה נבוא כולנו. בעצם לאן?
מה זה חשוב, העיקר שנבוא.
רגע, מה את בוכה? מה אתם בוכים?
אל תספרו לי שככה מתרגשים.
מה? גם אני בוכה? על מה יש לבכות?
על אותן שנים יפות?
הרי הן לא הגיעו לסיומן
ואולי בעצם כן, וזה קורה להן כאן?
לא, אנחנו לא נפרדים. זוהי מעין הפסקה.
ואחרי שנעשה בני אדם, ממש אנשים
נחזור כל אחד מדרכו ומדרכה
ונשב כולנו אפילו בחלום,
נשב ונביט על התמונות באלבום.