סג"מ צור גולן ז"ל

אבא ואמא יקרים! / מכתב
יום ראשון 11.1.87

יום ראשון אחה"צ ואני יושב עם עדי בבית ואחרי קפה. רק עכשיו, אחרי שבוע שאני נמצא בארץ, אני מתחיל לעכל מה בעצם עברתי בארבעה וחצי החודשים האחרונים. אני חושב שצברתי המון מטען בהמון נושאים - משתדל בעיקר להסתכל על חצי הכוס המלאה - שהיא מלאה וגדושה, ולא על החצי הנוסף שקצת זועק בריקנותו. קיבלו אותי יפה מאוד. כמובן שלוש אחיותי הבוגרות שדואגות מאוד וחברי הרבים ששמחו מאוד לפגוש בי.
בסוף השבוע היו פה הבנות והיה נחמד לבלות שעות אלו אחד בחברת השני. באמת, הייתם צריכים לראות איזה קבוצה מלוכדת השארתם מאחוריכם. אין לכם מה לדאוג בכלל, מצאתי אותן קרובות אחת לשניה, דואגות ושומרות אחת על השניה, ועכשיו שלושתן דואגות לאח "הקטן".
קשה לי להגיד אם "כבר התאקלמתי". עם כל הסידורים לקראת שנת השירות יש איזשהו מתח וצפיה ומחשבה לעתיד, שמחזיקים אותי על "אש גבוהה" ולא נותנים לי לשקוע במין דיכאון שבא אחרי נסיעות כאלו - כאילו נגמר החלום הגדול. מהבחינה הזו אני ממש בסדר, הרבה יותר ממה שחשבתי.
לא אלאה אותכם בפרטים, רק אומר שאני הולך כנראה לקיבוץ רביד. הקיבוץ נמצא מעל הכנרת ואומרים שהנוף יפהפה. הארץ שלנו נשארה משוגעת. במשך השבוע לרוב יפה, ובשבת - מבול. בכל זאת הלכנו אני ואבישג לואדי. דישדשנו בבוץ - נהנינו מאוד בנופי הילדות המשגעים האלו. באמת מעין "חלקת אלוהים פרטית" - נרקיסים ענקיים, כלניות והמון מרבדים של צהוב. האביב פה יהיה משגע!!!
לגבי השבוע הקרוב - אמשיך לטפל בעניני הבית - אחרי תנור נפט, שואב אבק, שעונים וכו', נסדר קצת המרפסת והגינה ככל שיותר לי הזמן.
מקוה שאתם ממשיכים להינות וכיתבו מהר.

צור