את משה שכלנו ומשה איננו. ביום רביעי, כ"ד באייר תשכ"ח, 22.5.68, נפל.
משה בן-הרי נולד בגדרה. מאז ימי ילדותו השתוקק להצטרף לקבוץ והגיע לפני כשש שנים כבן לחברת הנוער. בהגיעו לגיל הגיוס התגייס לנח"ל ועמד כבר להשתחרר. הוא ראה את עצמו כחבר נחל-עוז לכל דבר. לאחרונה עבד בקבוץ כטרקטוריסט.
כאשר שמע על השרפה בשדות חש מיד לעזרה. בתחילה ניסה להפעיל רכב חקלאי, אך כאשר הזדמן הג'יפ בדרכו קפץ עליו. הג'יפ הזה עלה על המוקש...
...הוא נפל קרבן לשנאה ולמשטמה, שגברו על השאיפה ליושר ולצדק. את ארונו הציבו ליד ארון חברו - שנפל עמו.
באו טורי מלוים מכל קצווי הארץ לעבור על פני ארונו. כל פעם התווספו חדשים. כל אחד ואחד הרגיש, שהוא היה קרבן הכלל.
ההורים ואחיו, שיבדל לחיים - גלמודים ורצוצים, ראשיהם מורכנים, כאילו נזהרים מלהביט בפני אדם חי.
חיילי צה"ל הוציאו את הארון. הקומנדקאר נסע לאט, כאילו דחפו הארון אחורנית וכאילו עמד המת על רגליו ושאל: "לאן תובילוני?" רב צבאי סמך ידו על הארון ומפיו נשמעו מלים בקול חנוק ונרגש. עיני הקהל דומעות. הדומיה צורחת ופולחת את האויר. בין המלווים שואל האחד את רעהו: "מדוע ועד מתי? באנו הנה לחיות!".
הגיעו הכל לתחנה האחרונה, לבית העלמין. מצבות, קבר פתוח, הספדים. ואמר הרב: "אנו עומדים שוב לפני קרבן צבור, קרבן דמים, שנפל חלל על מזבח המולדת. בן טהור, סמל התום והצניעות...
...משה. חבריך ילכו בדרכך. לא יוותרו ולא ירתעו לאחור מפני הטרור. ישמרו על חייהם ועל עמדתם ולא יפקירום סתם שלא לצורך.
תהא נשמתך צרורה בצרור חיי-הנצח של האומה כולה. וזכרך יזהר לעולמי עד.
משפחת בן-הרי