סגן איתמר סיני בורוכוב ז"ל

אשתו מספרת
את סיני הכרתי בשמירה אי שם במחנה צבאי. שמרתי והוא צעד לידי. שוחחנו שעות, והשיחה נסבה על הכל, שיחה מענינת צ. דברתי אתו אך לא ראיתי את פניו. אמרתי לו: הראה לי פניך, והוא ענה: ההכרות עמך היא חלום בשבילי… ומאז התחיל סיני לכתב מכתבים, והיו שונים המכתבים, מכתבים על הכל על הצבא ועל בעיות חיים . באחד המכתבים כותב סיני:
"ובכן ידידתי, אני יושב משועמם ורדום קצת באחד מבתי השעשועים ולא רע כאן כלל אלולא כל מיני מזיקים הנמצאים סביבי."
כך כתב, הוא סיפר מכל הבא במוחו. צטט קטעי שירה שזכר באותו רגע.
"…תוך זמן זה ישנתי במחיצתו וביתרו הייתי בדו קרב מתמיד בין רצון להעצל, רצון לגמרי לא עצלני, לבין מאוויים תמידיים אחרים. נוסף לכך במשך הזמן הזה הייתי מהלך לתומי ונקרו בדרכי יצורות חמודות למכביר, והן חמודות (כך אני משער וחכי אחרת הייתי מסתכל) ובכן, צדק פרויד, התאוה היא ראשית, וכנראה שגם אדם הראשון ירום הודו, הכיר בכך והקריב למענה את צלעו…" כך כתב סיני על הבנות ועוד כתב:
"הזיכרונות והרגשות הם יפים לכשעצמם אך אין בן משהו תוסס יותר ועצבני יותר. יתכן שאני חסר דמיון במידה מפליאה, יתכן שאני ציני בצורה הגורמת לי לדכא את הדמיון הפועל בנקודה רגישה זו. ואולי סתם כך תמונה אידיאלית. אך ידידתי מה לאמר, טבע האדם האישי, כיצד תבנינה התשוקות היום יומיות כלפני הזיכרון נחמד, והן ממזריות תטבעות חידוש בלי הרף.
…ראי שאני מחכה במשך זמן רב מאז ראיתיך לפחות למשהו שאינו דרישת שלום, קצת חריגה מהמסגרת האנגלים. ואז ודאי היה פנטסטי לראות אותך. ואולי תכתבי פעם, לכל הרוחות, משהו. סתם נעים לראות אותיות כתובות. את מפני התגלות האינטימיות. ובכן, אני מחכה ואוי לך בעלת האוב, פן תכעיסיני, סיני סתם ידיד שלך".
סיני לא פחד לגלות דבר, סיני גלה שכל שמח שטוב או רע לו ושאף שיהיו לו ידידים שותפים בכל..
ועוד על סיני…
אחד הדברים האפייניים לסיני היה חוש ההומור שלו, הערצה מיוחדת העריך את ההומור האנגלי הערצה מיוחדת, תמיד נהנה מכל בדיחה והיה יודע גם להנות מאחרים. מכתביו וצורת דיבוריו היו מלאי הומור, לעתים פוגע אך מי שהכיר את סיני לא נפגע מעולם. פעם זקוק היה סיני לתמונה, תוך זמן קצר הצטלם אצל צלם רחוב והתמונה לא היתה מהיפות ביותר, סיני צרף פתק לתמונה וכתב "נעלם גבר מסוכן לצבור עושה רושם טוב, נא להזהר ולהודיע לתחנת המשטרה הקרובה בנות הזהרנה".
סיני אהב את ההומור אף באחד ממכתביו כתב:
"…. אני מסוגל לצחוק בהומור אך להיות הומורי בחיים זה קשה למדי…"
סיני גמר את קורס הקצינים ויחס לתפקידו חשיבות רבה. הוא ראה את הקצין הולך בראש המחלקה, הפלוגה, וכסופר על קרב קלקיליה בו נהרג חייל מפני שהלך לפני הקצין התמרמר סיני ואמר: "אני אלך תמיד הראשון". לאחר שנשא אשה הזהירתהו: סיני משפחה לך הזהר", ענה סיני: "כשהולכים חושבים רק על ההליכה ולא על דבר אחר", וכזה היה סיני, חשב רק על ההליכה והלך.