ידעתי עליו עוד קודם. אך הכרתיו היטב בתנועה המאוחדת במחנה עבודה בכפר בלום, היינו אז בששית (1950). הוא בא החולדה, שם למד והתחנך. כשהתחיל להתערות בחיי הגרעין החליט לחזור העירה מאחר ונראה לו שיוכל ללמוד טיוב יותר. הוא הופיע שלא ידע לשקר. אם כי אהב בשעת לימודיו "לסדר" את מהורים הרי שמעולם לא שקר.
סיני היה מלא רעיונות. כשהתגייס היו בתכניתו להצטרף "לאנשי צפרדע", קורס טיס, צנחנים וכל דבר הקשור בהרפתקנות.
סיני לא יצא עם ההכשרה שלו כי אם עם הכשרה אחרת. זה גרם לנתוק קשרים עם ההכשרה והגיע למסקנה שהאידיאל בקיבוץ מוגבל, וסיני לא אהב שיגבילו אותו. הוא הלך לקורס מכ"ים, הדריך מעט ויצא לקורס קצינים והצליח בו ביותר. הוא אהב להשליט סדר וכל פעם שנראה לו שהצדק מקופח חש להצילו, ולו אף בעזרת אגרופים ובכוח. אך תמיד נזהר לא לפגוע בחלש.
סיני היה, כמו שאומרים הצברים "בחור עם דם".
כשהאצ"ל כבש את יפו והאנשים עוד פחדו להוציאם את חטמם החוצה, סיני ועוד חבר כבר התרוצצו ביפו כדי להכיר את הערבים. מאוד מאוד רצה לחזור הביתה עם אקדח של ממש, והוא אז צעיר מאוד, כבן 13…
הוא אהב לעבוד במחנות עבודה ובעבודה חקלאית. הוא התנדב לעבודה שאנשים רבים לא ששו לעשותן בגלל היותן קשות.
אהבתו הגדולה של סיני היו הטיולים. אין כמעט פנה בארץ מאילת בואכה מטולה שסיני לא טיל בה, ראה חקר ונהנה. והכל לבד ובחברה קטנה.
סגן אמציה שביט.