מופלאה היתה דרכו של שמואל בן נעים לארץ ולקבוץ. בן למשפחה דתית אדוקה במקנס שבמרוקו - התפרץ יום אחד והיה לחבר בהכשרת "דרור" שבצרפת. חבריו מספרים שמשנודע לו שהנם עומדים לצאת להכשרה ולעלות ארצה, החליט להצטרף אליהם - ותוך שלושה ימים סחט מהוריו הסכמתם. לא היה בכוחם לעצרו, לא בכי והפצרות, ולחץ השלטונות - שמואל הודיע שכלה ונחרצה מעמו ללכת, ויהי מה. עוד באותו ערב העביר חפציו לבית חברו - ליתר בטחון. ועם בוקר, כבר שם פעמיו לדרך חדשה.
רק שבועות מספר היה בתנועה לפני צאתו מביתו, ואינך יכול שלא להשתומם כיצד עלה, התפתח והתערה בחיי הקבוץ: באורח המחשבה, במושבים, בעבודה, בסגנון החיים, כאילו היה שתול בתוכנו מששת ימי בראשית.
חטוב וחסון, חברי ועדין נפש; לעתים בישן; תמיד ישר ונאמן ללא סיג; עתיר כשרונות ובעל רצון פלדה.
בנעוריו היה צנום ונמוך - עד שהחליט לחסן גופו. התחיל מתעמל יום יום במשך שנים, והפך לבעל כושר גופני בלתי רגיל. בעבודה לא ידע לאות - היה ממש רץ כל היום. בהשכימו קום לפנות בוקר, בימות הגשמים - היה מופיע רענן לאחר מקלחת קרה של שחרית ועלים חולצה קלה ומכנסים קצרים בלבד. ולאחר ימי עבודה ארוכים ומיגעים, לא היה מותר על התעמלות והרמת משקולות...
בקבלו עלי, לבצע משימה כל שהיא - יכולת להיות סמוך ובטוח שהיא תבוצע בזריזות ובאחריות, לכל פרטיה ודקדוקיה.
אביו רצה שיהא חזן, שליח צבור, או סופר סת"ם. ואילו הוא התחיל ללמד חקלאות ואח"כ עבר לבית-ספר למלאכה. סיימו בהצטינות בלמודים ובעבודה, כשהוא מדגל על שנת הלמודים האחרונה.
בהכשרה במשק עבד בענף גדול בקר לבשר. השקיע בענף כל מרצו, שקד להרחיב ידיעותיו ולהשתלם. יום אחד התקיפה פרה נגחנית את אחד-הנערים, גררתהו על האדמה, תוך חבטות הגונות. לא הספקנו להתאושש, ושמואל חטף מקל מידי אחד הרועים, זרקו על הפרה והציל את הנער.
לנח"ל הלך מתוך הכרת חובה ושליחות. אף שם הוא חייל ללא דופי, מצטין באמון הגופני וביתר השטחים - ראשון תמיד. במכתביו היה מתרעם ומודאג במקרה של תופעות רשלנות או התחמקות מחובות של מי מהחברים. חרד כל הזמן לדמותו הקבוצית של הגרעין בנח"ל. בגמר שלב האמונים הראשון נבחר לקורס מכ"ים - ולא הספיק להשלימו.
בשבת האחרונה, בחופשה, שוחח ארוכות על הצבא, האמונים והצטער כ"כ שהוא נאלץ להנתק לזמן ממושך מן העבודה, מן החברים.
ביום חמישי בבוקר פעמה בנו הרגשת גאוה וספוק על נצחונו של צה"ל בקרב ניצנה, בהדפו את הצבא המצרי מאדמתנו. אולם חלחלה בנו חרדה-סתומה לגורלו של שמואל. ואמנם בטבילת האש הראשונה שלו התפרץ קדימה בהסתערות ונפל בכבוש הסבחה.
כך שכולנו גם את שמואל. עוד שם יקר בתוסף לרשימה הארוכה של חללי בית-קשת. ושוב, מן היפים והטובים שבחבורה.
יהי זכרו ברוך.
מ. כ.