לתלמידי יוסי,
ממורהו בקלרינט ובמוסיקה.
הכרתי את יוסי לפני כחמש שנים והוא אז נער, הרגשתי מיד שליוסי ישנה נטיה לבטא את רגש\ותיו על כלי נגינה וכמובן שמחתי לעזור לו…
צלילי הקלרינט הערבים שידע להוציאם מן הכלי, בטאו את אופיו ועדינות נפשו… עקבתי אחרי התקדמותו בשמחה ובעניין רב, וראיתי את מקומו של יוסי, בין חברי תזמורת צ.ה.ל. מאחר שהיה מחונן בכשרון מוסיקלי רב.
פעמים רבות הצעתי לו ולהוריו שיתגייס לתזמורת צ.ה.ל. וע"י כך ימלא חובת השרות הלאומי ויוכל גם להתקדם בנגינתו על הכלי האהוב עליו, אולם יוסי בחר בדרך אחרת שבתחילה קשה היה להבינה, אבל אחר כך כשירדתי לעומק החלטתו ראיתי את יוסי כגבור נאמן לעמו ולמולדתו. יוסי אמר שהוא רוצה להיות חייל לוחם בין חבריו מנוער.
יוסי ידע להעריך את הזמן החפשי בין שעות האמונים, וכן בין הפעולות הצבאיות שהשתתף בהן, אז פנה לכלי הנגינה האהוב שלווהו בכל מקום, וכך הצליח להתקדם בנגינה ואף הנעים בנגינתו לחבריו אשר בודאי יזכרו את הצלילים הנעימים שיצאו מקלרינטו של יוסי.
בפעם האחרונה ראיתיו כשבועיים לפני נפלו בקרב… הוא היה שקט ובנפשו אם כי היה לאחר פעולות צבאיות נועזות והרות סכנה, על פעולותיו בצבא דבר בענוה רבה כאדם שממלא חובה מובנת מאליה.
היו לו תכניות רבות לעתיד, והבטיח שיתמסר לכלי הנגינה החביב עליו, יותר מאשר בעבר, אולם יוסי החייל האמיץ והגיבור, לא ידע מה צופן לו העתיד…
נפעמתי לשמוע הידיעה שאמנם יוסי איננו עוד…
אולם, יוסי לא הלך מאתנו…זכרו ישאר לעד ביחד עם כל אותם הגיבורים אשר במותם נתנו חיים למולדת … אין מילים להביע את רגשות הצער והכאב על נפילתו של יוסי האדם המוסיקאי…
קטנים אנו מכדי להעריך קורבנם של גיבורי המולדת…
יהודה פולצ'ק.