קשה לכתוב עליך דן, כי להספיד פרוש, להשלים עם העובדה המרה שהלכת לבלי שוב, ואני מסרבת להאמין.
לא היית צריך ללכת, אני מרגישה שנעשתה טעות איומה כל כך היינו צריכים לך עכשיו כל כך היית נחוץ לעצמך למען השלמת דמותך, את השנה רגיש היה לבך וער. אתה שתמיד חפשת את האיש והשלמות בעצמך וסביבך. אתה המאמין ששכלך החריף שתפש את המציאות בצורתה הפוגמת, לא הפריע לך להמשיך ולהאמין צריך היה להשאר פה עמנו ולהמשיך ולהלחם למענך ולמעננו.
זוכרת אני שיחות ארוכות בהן ניסה לשכנע, אותי ואולי גם את עצמך במה שאתה מאמין בו. לפרש את הליכותך. ידעת כיצד לקנות את איש שיחתך, כיצד להשפיע עליו לרתקו קשה היה להשלים עם הליכותך ששקפו את בבואות נשמתך. מעולם לא היית שחקן, רבים כעסו עליך כאשר נפגע בן לשונך החדה, אך כולם ידעו שאין זה מרע לב או רצון לפגוע ידענו כי אתה רגיש יותר מכולם לפגיעה ועלבון.
כמויות של ניר מכוסות בצברים שכתב. מאמרים רצינים, פליטונים, דברי שירה, תרגומים, ודברים של ככה סתם אהבת את הכתיבה.
דן אני כותבת הספד ומסרבת להאמין שאתה אינך עוד. שלא אמשיך לריב איתך והתוכח אתך, שלא חשב ביעדות ולא תכנן תכנין עשירות ובעלות מעוף שלא תלגלג ותצריך או תהלך או תהלך קדורני ואפל זה נורא יראה פן יקרך האסון, אך כתמיד ודאי היית בטוח שתחזור. שהכל יצרו בצרור הזיכרונות שיתוסף עוד נדבך לבניין בצל של ניסיון החיים שלך ופתאום נפצעת.
מאיה.