שנה חלפה מהיום המר, בו נפל הבן החבר והחייל, אמיתי קורט ז"ל.
הכרנוהו בבית הספר המקצועי "שבח". עברו עלינו שלש שנים של למודים, עבודה והווי בצוותא. והנה, הלמודים נסתיימו:
נפרדנו לשלום, וכל אהד פנה לעברו, לדרך שבהר בה, או מי פלל, שמאמיתי אנו נפרדים לנצח! בחור שקדן ושתקן היה, המוכן תמיד לעזור לחבריו הן בלמודים והן בין אדם לחברו. כבר מהתחלה הצטיין אמיתי בלמודים ובעבודה, מעולם לא התנשא מעל לחבריו-לכתה בזכות זו, ולא הרגשנו בו צל של התרברבות. היה מכונס בתוך עצמו ולא אהב לדבר, אך בדבר אחד לא היה אמיתי שתקן : ברעיון החלוצי, כל אימת שנושא החלוציות היה עולה לסדר-היום בכתה, היה הוא הדברן, תמיד שח על חיי החברה במשק, שהם חיי שוויון ופשטות, שבהם הפרט והכלל - חד הם. כל מה שאמר, לא היו אלה דברים שלמד אותם בעל-פה ממחנכיו בתנועת הנוער, - הוא הכיר בזאת הכרה מלאה. לאמיתי אי אפשר היה להחדיר רעיונות סתם כך. הוא היה שקול, ידענו, כי כל מה שהיה אומר הרי זה מתוך מחשבה עמוקה ושקול-דעת. ברור היה לנו, כי אמיתי לא ינטוש את דרכו זו וכי לאחר גמר הלמודים נוכל למצוא אותו באחד המשקים הצעירים או בישוב-ספר. אך לא כן רצה הגורל.
זכור לנו, לבני כתתו, מקרה המאפיין את פשטותו ודרך- חינוכו הבריא שרכש לו אמיתי - בביתו ובתנועת-הנוער, אליה השתייך. בסיום הלמודים התעוררה השאלה, באיזה לבוש להצטלם בתמונת-הגמר, כל אחד רצה ללבוש את החולצה היפה ביותר, והיו כאלה, שרצו גם בעניבות - אך אמיתי היה בין המתנגדים, הוא הציע להצטלם בצורה אחידה ופשוטה וע"י כך ליצור שוויון בין כולם, לפחות בצילום. הצעתו, שכולם ילבשו חולצות לבנות, נתקבלה, ועד היום, בהסתכלנו בתמונת המחזור, רואים אנו עד כמה צדק.
אמיתי המשיך בדרכו זו, הוא היה חבר גרעין התישבותי ושרת בצבא במסגרת זו.
- כדור-אוייב הוא שמנע מאמיתי להגשים את שאיפותיו, אך מי שהכיר את אמיתי יודע, כי הוא סמל הטוב, ההבנה והחברות. להוריו הזכות להתגאות בבן שכמותו.
- יהי זכרו שמור בלבנו לעד.
חבריו לכתה בבי"ס "שבח".