שנה כבר עברה ועדיין קשה לכתוב על נחום כעל אחד שלעולם לא יסב עוד עמנו. ממאן הלב להאמין, ואין אתה יכול להתייחס אל עלם זה, שאת דמות דיוקנו מימיו האחרונים אתה נושא תמיד באהבה, כאל "מי שהיה".
גורל ימינו הוא זה, ולא זר היה לנו המות בתקופת שרותנו הצבאי. לא אחת מצאנו עצמנו שכולים מטובי חברינו. לעתים, דומה היה על המסתכל מן הצד, כאילו ידיעות איומות אלה מתקבלות אצלנו בשויון נפש כלשהוא. האסון שבאנו עם מותו של נחום, עדות נאמנה הוא שאין זה כך. אל הצער ושברון הלב שבמות חבר קרוב, נתלותה מעין הרגשת תמהון שאכן, אירע מקרה שאין הלב רוצה לקבלו.
כאילו פתח נפתח ממרום ולפתע פתאום יד, שנשתלחה ממעל נטלה אחד מבחירנו.
מנסים להעלות את הדמות כפי שנצטיירה בעינינו. תכונה היתה בנחום, ותזכר: היותו שלם עם עצמו. יליד תקופתנו ובדרך כל אופטימי בדעותיו, מחפש את הטוב יותר והצודק יותר, ומתוך החיפוש אחרי חיים שכאלה, יש והאכזבה תקפתהו.
לא היה מהנשברים על נקלה, אך מצאנו תדיר את נחום כשספק מכרסם בלבו, ואת הרהוריו הרהר בקול רם. זכור נחום "האופוזיציונר" וישיבתו עם כולנו כשכל ספקותיו ומבוכתו, אין משמעותם אלא אחת: מניעת התאבנות, חוסר השלמה עם המוסכמות. מבוכתו, היא מבוכתם של כל אלה, שתביעתם, תנאי ראשון היא להתקדמות ולכן, גם אם דעתו לא תמיד קבלנו, הוקרנוהו כבחור טוב, כמי שאינו נרתע מלהלחם על דברים ולהעמידם בצורה לא פופולרית, אם אך הם נראים לו כנכונים.
יש והנך תוהה על מידותיו של אדם, והערכתך סתמית: בחור טוב. כשזוכרים אנו את נחום ונכונותו לעזור לכל, בתנועה, בביה"ס ובצבא, את עליזותו ואת החיוך המופיע בכל מצב, את נחום ושלמותו עם עצמו, נאמר רק זאת: בחור טוב ויקר באמת.
נתונים אנו בזרמם של חיים, והללו, אין דרכם להעצר, אלא להמשיך הלאה הלאה בנתיבם. נתונים בטרדות של יום יום איננו מסוגלים תמיד לראות ולחשוב מחוץ לאותם המעגלים הצרים והמצויים סביבנו. אך, בחנויות שבאותה דרך, משיושבים החברה כולם ומשוים המצוי בביתנו בקבוצה מול חלום אותו רצינו להגשים כולנו יחד, משחושבים אנו על הטוב ועל היש, על המתוקן ועל הצריך שינוי, חזקה עלינו שזכרו של נחום מגיה מאורו לכולנו.
ישראל