ואושרקה, זה אושרקה שבא אלינו ביום בהיר עם מזודה, עגלה עם בצל לזריעה. אושרקה שיום יום, מן הבוקר ועד הערב, הלך בגבעות ולא פסק מעבודתו גם בשעות גשם וקור. אושרקה שלא ידע מנוח עד ששלמה המלאכה.
זוכרת אני היטב את אותם הימים בהביאי לו את ארוחתו לשדה, מרבה לספר ולשזר חלומותיו לעתיד, לעיניו תמיד ראה את גבים כפורח ומשגשג. אמרתו החביבה עליו היתה שמשק זקוק לשני דברים יסוד ... וילדים". מחשבתו ומעשיו תמיד מכוונים היו למטרה אחת ויחידה, פיתוחו המהיר של המשק.
כמובן אין טעם להרבות בספורים ובהעלאת זכרונות, אלה שהכירוהו עוד זכור להם, כיון שקשה לשכוח איש בעל מרץ שידו בכל, ואלו שלא זכו להכירו הרי למענם הוא אחד מני רבים שהיו, רצו לחיות ואינם.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח