ב- 15 באוקטובר, בשעה 21:30, החלה התקפת 'גבעתי' על משלט 113. בשעה 01:00 היה המשלט בידי 'גבעתי'. פלוגה נוספת כבשה את המשלט הדרומי במיתחם 'הצומת', והחזיקה בו במשך כל היום, עד שבלילה הבא נכבש גם המשלט הצפוני.
ב- 17.10 הורה מפקד החזית יגאל אלון ל'גבעתי' לכבוש את המשלטים באזור הכפר כאוכבה ועל 'יפתח' הטיל לכבוש את המשלטים באזור הכפר חוליקאת. שתי פלוגות מהגדוד הראשון, של יצחק חופי ('חקה'), ושל פנחס זוסמן ('סיקו') יועדו לבצע את ההתקפה. הפקודה התקבלה בשעה שלא הותירה ללוחמים זמן להתכונן כנדרש. בחצות תקפו את מוצב 138 וכעבור מספר שעות נאלצו לסגת, לאחר שאחד ממפקדי הכוחות נהרג והחיילים לא הצליחו להתגבר על אש המגינים החזקה.
שייקה גביש רואה כסיבה לכישלון חוסר מוטיבציה שנבע אולי מהרגשה מוטעית, של הכוח שתפקידו רק לסייע, ולא היה מודע לכך שיש חשיבות עליונה להצלחתו. הביקורת על הגדוד הראשון מבליטה את נחישות הלחימה של 'גבעתי', שהביאה לכיבוש מוצבי הצומת ופריצת הדרך לנגב.
'סיקו' רואה ב'עייפות החומר' של המפקדים והחיילים סיבה לאי-הנחישות. נוסף לכך, לא היה ניסיון מצטבר בפריצה ליעדים מבוצרים: הייתה זו עמידה ראשונה של הכוח, שעד אז נמצאו לוחמיו בתנועה ופעלו בשיטה העקיפה והפעילו תחבולות, בפני יעד מבוצר.
כעבור יומיים, בליל 20.10 תקפו יחידות מ'גבעתי' (גדודים 52 ו-54 ) את הגדוד המצרי שהגן על המיתחם, ובקרב קשה ואכזרי, בו נהרגו 30 מחיילי 'גבעתי', כבשו אותו.
עם כיבוש חוליקאת נפרצה הדרך לנגב. כבר בעת ההתקפה של 'גבעתי' עבר הגדוד השביעי של חטיבת הנגב, וגם זחל"מים ושיריוניות של גדוד 82 מחטיבה 8 בדרך עפר הסמוכה לחוליקאת, בדרכם לשטח ההתארגנות של הכוחות שנועדו לכבוש את באר-שבע.