אני כובת לך בתקוה, שאי שם, היכן שאתה נמצא אתה רואה ושומע את זעקות נשמתי, את הכאב שבליבי ואת חוסר השלווה שבגופי.
צביקה, לעיתים כה נדירות מוצאים ידיד אמת, ידיד נפש, אח אמיתי ללא קרבת דם, שמקבל אותך ואוהב אותך ולא שופט אותך ויהי מה וכך היית בשבילי. במהלך שמונה השנים היית לצידי לטוב ולרע בלי לכעוס, לשפוט תמיד רק להקשיב ולעזור.
היום לאחר שישה וחצי חודשים בלעדייך אני מרגישה חסרת אונים. עם מי מדברים? איך מתגברים? הכאב הוא כה חזק שאני מרגישה שהלב מדמם, הראש כואב והגוף רועד.
פעם שמך והמחשבה עלייך היו גורמים לי לחיוך, לאושר, לשמחה ולכל הכעס והכאב שבי להתמוגג.
היום שמך גורם לכל גופי לכאוב, לצעוק, לבכות. הגעגועים אלייך כה קשים. אומרים שהזמן מרפא אך אותי הוא מחליש.
הגעגועים גוברים מיום ליום והרצון לראותך, לדבר איתך ולספר לך רק גובר.
צביקה - אין מילים שיכולים לבטא את מה שאני מרגישה ואת הקשר שלנו, אי אפשר לתאר קשר אמיתי,שמחבר אדם לאדם בלב ובנפש ושני בני אדם אשר מקבלים אחד את השני בדיוק כמו שהם בלי לנסות לשנות שום דבר.
צביקה - אני יכולה להבטיח לך, שאתה נמצא איתי כל דקה שבה אני נושמת וליבי פועם בשביל שנינו. אני עדיין לא יודעת איך אני אעבור את שאר חיי בלי האפשרות להתייעץ איתך על העתיד. אף פעם אני לא אהיה בטוחה שמה שאני עושה נכון בלי עצתך.
מה שנותר לי להגיד, שאתה תמיד איתי למרות שפיזית אתה לא נמצא, בכל מקום אשר אלך ובכל צעד שאעשה אתה תהיה איתי ואני מקווה שיום יבוא ויהיה לי בן והוא יהיה בעל תכונות וערכים טובי לב ואהוב על כולם כשם שהיית אתה.
לא אשכחך לעולם
ואוהבת אותך לנצח "אחי הגדול"
באהבה
מיכל נסתר