טוראי יצחק ארליך ז"ל

מכתב מבאר טוביה
20.6.48

לאבא ואמא שלום רב!
אני כותב לכם עכשיו מבאר טוביה ,לאחר שהתרחצתי, אכלתי ומתכונן לנוח. אסור לספר סודות צבאיים, גם לא רצוי, אבל אתמול הייתי בהתקפה על אשדוד שלא הצליחה ביותר. החברים עבדו יפה מאוד, אבל אחרנו במקצת ואור היום הפריע לנו, כך שנאלצנו לחזור ובדרך דפקו בנו כראוי, היו לנו הרבה נפגעים ואני נשארתי בין ה-30 האחרונים והרבצתי הרבה כדורים באויב, כמה שיכולתי וכמובן לשמור על התחמושת.
זו לי פעם ראשונה טבילת אש כזאת. מאות כדורים חלפו לא רחוק ממני אבל מה אפשר לעשות, מלחמה זאת מלחמה. הכתה שלי היתה חברמנית מאוד, החברים עבדו יפה וסחבו אתם פצועים באומץ לב, יוצא מן הכלל. על עצמי איני אוהב לספר הרבה גם אני עשיתי את המוטל עלי, לא ברחתי כאשר אסור היה לברוח, פצועים נשאתי, גם כן, עוד ועוד. עתה אני מתכונן לנוח. הלכנו אתמול הרבה קילומטרים למעלה מ-10 וישנתי עד עתה כ-5 שעות ועוד הערב עלינו לנוע דרומה לבסיס.
מה לספר עוד? קבלו אותי יפה אצל כץ ואני מאוד שמח שיש לי הזדמנות למכרים. מדוע אינכם כותבים אני מחכה למכתב מכם. פה שמעתי שהפציצו את ראשון ואין לי מושג מה קרה אתכם כתבו, כתבו הכל.
אני כותב לכם כבר מכתב חמישי ואתם עוד אף מכתב, זה לגמרי לא בסדר מצדכם.
לא קל להיות חייל אבל אין דבר יהיה טוב. כלאחד מאתנו חיב לעבור תקופה זו.

שלום שלום ולהתראות

שלכם יצחק
ד"ש לאהרן ורדה לאה'לה שרה...
מסרו ד"ש לכל החברים.

מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח