דבר משונה הוא לכתוב על אדם שאיננו ובפרט שאדם זה מן היקרים והאהובים עליך. דבר משונה וקשה.
את יצחק הכרתי עוד בהיותנו ילדים, והיה לי אח נאמן. עבר את התהליך של כל בן באותם חוגים יהודיים באלכסנדריה הידועים לנו. גמר את לימודיו בבית הספר התיכוני והתחיל לעבוד. הוא חי אותם החיים של כל שאר הנוער היהודי, ללא מטרה מיוחדת, נתון באוירה של התבוללות רוחנית.
פגישתו עם הציונות היתה מקרית, אבל מהרגע הראשון הוא התמסר לה, ללא גבול וחשבון, הקדיש את חייו לרעיון התחיה והחלוציות.
באולם הרחב של התנועה באלכסנדריה, באותו מעגל ההורה שהלהיב את נפשו התחילה הדרך, שנפסקה על גבעות חוליקאת.
את דרכו בהכשרה ובקבוץ הוא עשה כשעל שפתותיו חיוכו הביישני. הוא לא התבלט , כי לא אהב להתבלט. אך כל אחד הרגיש כי עליו אפשר לסמוך. כשהצטרף לקבוץ בנגב היה מלא שמחה וצפיה, כי שם בנגב הרחוק והמבודד ימצא לו בית, בזיעת עמלו ישקה ויפרה את שממותיו.
שם מצא לו קבר ובדמו השקה את אדמת הנגב החשופה.
תינחם משפחתו ותדע כי לא לשוא הקריב חייו, וכי רק בזכותו ובזכות כל חבריו שאינם, באה גאולת ישראל וקבוץ גלויותיה.
שלום כ.