ג'ימי ג'יימס קדושים ז"ל

הספד שי חרמש
דברים שקרא שי חרמש בהלוויה.



אנה, איל, סתיו, שקד, אמא, אחים ומשפחת כפר עזה היקרים!



סיפורו של ג'ימי הוא מסע מופלא של ילד עולה ממרוקו אל שכונה ד' בבאר שבע, יתום מאב, אשר הצליח לפרוש כנפיים ולנסוק לגבהים.

קלטנו אותך ג'ימי כנער צעיר בתוך חבורת נערים ונערות אשר נדרשו למסגרת מטפחת ומוגנת. אמא אשר עשתה הכול כדי להוביל את חמשת ילדיה לחוף מבטחים, נענתה באהבה על ידי קיבוץ שפתח את דלתותיו וליבו, בידיהם הנאמנות של מרים אמיתי ומיקי לבנון. הבאת עמך אופי של ילד סקרן, מלא חיים המחפש תוכן לעשייה אינסופית. הקיבוץ קבע לך את גבולותיך ועולם ערכיך ואתה ברבות הימים ענית על כל הציפיות ובגדול. ברוח הקיבוץ התנדבת לצנחנים ובדרך בה חונכת שבת אלינו להקים כאן את ביתך.

אנה, בת הגרעין, חיכתה לך כאן ויחדיו בניתם קן חם ואוהב.

מראשית דרכך כבוגר בקיבוץ לא הותרת לאחרים לעשות את המלאכה. התגלית בכישוריך הניהוליים והארגוניים. היזמות הייתה הדם הזורם בעורקיך. בנית לול לתפארת, מצוחצח וממורק, כפי שרק פרפקציוניסט כמוך יודע לעשות.

הצלחתך עוררה עניין והכרה ברחבי הארץ ושימך יצא ברחבי העולם. נקראת להישלח כנציג משרד החוץ והחקלאות להדריך חקלאים במרחקים ברוסיה ובאפריקה אף עוטרת "בפרס קומרן" אשר ניתן למי שהשיג הישגים החורגים מעל ומעבר למקובל בענף הלול. שאיפותיך לא התמצו בלול ואתה בחרת להגביה עוף.

צעד אחר צעד לימדת עצמך להמריא וכמו תמיד עשית זאת בדרך שלך, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים, תוך התמקצעות וצבירת ניסיון.

זוכר אני עת נענית לבקשתי, המראת במצנחך ובידך מצלמה פשוטה, במטרה לצלם את טקס חנוכת המצפור לזכרו של אל"מ נביה מרעי. התמונות היו מעט מטושטשות ואתה הבטחת לי כי זו רק ההתחלה. "עוד תופתע לאן אגיע" אמרת ועשית. ברחיפתך המראת לשחקים, והתמזגת עם יפי הבריאה, טעמת את טעם החופש המשכר והיית לאלוף הארץ במצנחי רחיפה.

לאחרונה החילות במסע של מפגשים, כאשר במוקד סיפור חייך.

האומנם חשת במשהו שאנו לא ידענו?!

ותיקי "שער הנגב" ספגו מפיך ערב של חוויה שלא תשכח ב"מועדון יחדיו".

אחריהם אנשי כפר עזה ושימך כמספר סיפור חיים מופלא יצא למרחקים.

לפתע הפכת להיות מרצה מבוקש.

אותי פגשת אך לפני שבועיים פורס בגאווה מחשב נייד ובו מצגת איכותית המתעדת את שלבי הפריצה של כביש חדש החותר במורדות הרי חברון.

הביצוע היה מושלם, האיכות מדהימה והדיוק כמו שעון שוויצרי.

"הבטחתי-קיימתי", כיוונת ברמז לאותה עבודת בתולין חובבנית לפני מספר שנים במצפור נבי.

היית איש של רב מימדיות, אך כאילו לא הספיקו לך מרחבי השמיים ואתה בוחר ברכיבת שטח באופניים. מרחבי הטבע סחררו אותך ולא וויתרת על אף מימד וזווית.

את החסך באב ניסית להשלים במסע מרחפים בשמי מרוקו, שם ביחד עם חבריך תרת ומצאת את קבר אביך ובכך חשת שסגרת מעגל.

"הקדיש" אותו נשאת על קבר אבא, אותו לא זכרת, הייתה פסגה נוספת בחייו של הנער משכונה ד'.

לאחרונה ביטאת את אמיתותיך עת נקראת לערוץ הטלוויזיה להביע את דעתך בענייני דיומא - ביטחון האזור ותושביו.

דבריך כאילו נלקחו מהטוב שבדברי הציונים:
"אנחנו כאן כדי להישאר במקום, בימי מבחן אלה יש לנו כוח להתמודד עם הקסאמים, נעמוד מולם בנחישות ובטחון אין דרך אחרת!"

את הקסאם שרדת, הפצמ"ר גבר.



פרק חייך קצר ביותר 47.5 בלבד.

את שחוללת באישיותך והענקת לאחרים, ובראש ובראשונה לאנה ולילדים, היה מספק ספור חיים ארוך פי כמה!

היית שילוב מופלא של ילד מתפרחח, ציפור דרור ונשר מרחיק טווח וממריא לגבהים, יחד עם בוגר אחראי אשר רגליו נטועות בקרקע, הבורר את דרכו בסבך ומנווט במדויק אל היעד.

האומנם חשת ג'ימי את מה שאנו לא ידענו?

האומנם חשת כי שירת חייך תמה וכי זו העת להשאירה כצוואה לאלפי ילדים במצוקה? להם אתה אומר:

יש תקווה ואם תרצו אין זו אגדה!

השמים הם הגבול ג'ימי, אולם הגבול אותו חצית עתה הוא הגבול שחוצה בין תקווה לאובדן, בין שמחה לכאב, בין מרחבים לחידלון.

הפעם הרחקת עוף!



שלום לך ג'ימי אוהבים אותך.