באנו בדרכים שונות לארץ ונפגשנו בגברעם. התחתנו במלחמת השחרור בזמן הפסקת אש. איזו שמחה היתה כשנולד לנו בן ב-5 בינואר 1950. לגדי היו מטפלות ומורות הכי טובות והילדים שגדלו יחד איתו החל מבית התינוקות היו לו כאחים וכאחיות. אחרי שנתיים נולדה לו אחות, אילנה. היחסים ביניהם היו מאד חזקים וטובים, אינני זוכרת שהם רבו.
כשהגיע הזמן שהחלטנו שאין לנו כבר משהו לתרום לחיי הקיבוץ, גדי החליט להשאר בחברה זו מכל הלב. משפחת קארו לקחה אותו ברצון רב כבן מאומץ והוא היה להם כבן אמיתי. במשך הזמן הוא מצא אצלם בית חם וידידים יקרים וטובים.
בביה"ס בשער הנגב התרחבה חברתו ובמשך שלושת השנים בצבא הספיק להכיר טנקיסטים מכל הארץ.
הוא כל כך אהב לנסוע ולהכיר את הארץ היפה שלו!
אחרי השירות בצבא וכמה זמן של עבודה במשק בהתמסרות מירבית, הוא החליט גם לראות משהו מהעולם הגדול ואחרי זה הוא רצה להתקדם במקצוע שלו - כמרכז מוסך.
איזה חג היה בשבילנו כשגדי בא לבקר בטבעון. 24 שעות היו המקסימום בד"כ, המשק, העבודה "קראה" לו.
גדי היה נאמן ואחראי לעבודתו ולחברה ונתן הכל להגנת המולדת, שלמענה הוא כל כך רצה לחיות...
אמא