סמ"ר גדי קוסמן ז"ל

ביום שבת 6.10.73 נקרא הגדוד להתגייס על פי צווי חרום.
גבי (מ"פ), בפגישה בבית השיטה: ...אנחנו פלוגת מילואים "צעירה", חבר'ה שהשתחררו לפני שנתיים-שלוש. היינו מהחטיבות הראשונות שגויסו והיינו מהראשונים שהיו מוכנים.
ב-6 באוקטובר - בסביבות הצהרים הגיעו מהפלוגה שלושת הראשונים: גדי קוסמן, פישר ואני, ככה היינו שלושתנו עד הערב, עסקנו בזווד הטנקים, לא ידענו בדיוק מה מתרחש אבל הרגשנו שהעסק רציני, עבדנו בלחץ חזק, להיות מוכנים. בשעות הערב התחילו להגיע האוטובוסים ואיתם רוב החבר'ה ובשלוש לפנות בוקר כבר היינו מוכנים בצוות כמעט מלא - ולמרות שחסרו לנו פריטים חשובים התכוננו לתזוזה.

7/10
וכבר בשעות הבוקר המוקדמות של יום 7.10.73 היתה הפלוגה שלנו מוכנה לתנועה על זחלים לכיוון רפידים.

8/10
עם שחר ה-8.10.73 נתקבלה פקודה לנוע במהירות לעבר אזור חמדיה כסוף. עוד באותו יום הספיקה הפלוגה להכנס לקרב ש.ב.ש. עם כוחות מצרים, שבכוונתם היה לנסות לחדור את מערך הבלימה של כוחותינו.

10.10.73
למשפחה שלום!
לא הספקתי להתקשר אליכם אבל בטח ידוע לכם שאני מגויס. כפי הנראה העסק יקח די הרבה זמן.
בינתיים הכל בסדר, אל דאגה.
להתראות שלכם גדי.

12.10.73
למשפחה שלום!
כרגע אני נמצא בחניון אי שם בסיני ויש די זמן להתארגן, להתרחץ ולנוח. היו אצלנו היום שייקה אופיר ויפה ירקוני ועשו קצת שמח.
כולנו שומרים על מורל גבוה ומחכים לתזוזה רצינית במהלך הענינים בגזרה.
נקוה שהמלחמה לא תארך זמן רב וגם אם כן תדעו שזה בכדי לחסוך בנפגעים ולגמור איתם בזמן המתאים והנוח לנו.
אל דאגה ולהתראות בקרוב.
שלכם גדי.

14.10.73 - אי שם בסיני
למשפחה שלום!
הכל בסדר, נכנסנו לשגרה. התארגנו כמו שצריך ולא חסר כלום. בינתיים כמו שאומרים ברדיו די שקט ואנחנו די מובטלים.
אני מקוה שגם אתם כבר התרגלתם למצב ונכנסתם לשגרת המצב.
אני פוגש באיזור את רפי וקנין מדי פעם ועוד מכרים, אבל עדיין לא שמעתי מחבר'ה במשק.
תכתבו אתם גם אלי ותספרו מה נשמע אצלכם בצפון.
בינתיים אסיים להפעם. להתראות מה שיותר מהר ותכתבו.
שלכם גדי.

ביום ב' 15.10.73 חזרנו חזרה לאזור טסה ובשעות הצהרים חשבו שאנו עומדים בפני המשימה הקשה שהיא יצירת ראש גשר מול התעלה.
מכאן ואילך התגלגו הזמנים במהירות מבלי להבחין במחוגי השעון הנעים מבלי לחדול.
בימים 15-18.10.73 ניהלנו קרבות קשים ביותר כנגד הארמיה השניה בשטח החווה הסינית.

17.10.73
למשפחה שלום!
עכשיו מוקדם בבוקר השכמנו קום כדי להיות מוכנים לכל.
סה"כ המצב טוב, רואים שהאויב הולך ונגמר.
אני מרגיש טוב כרגיל ואין בקשות מיוחדות.
הד.צ. שלי הוא גם 3125/ג ואני חושב שיותר טוב לשלוח מכתבים לפי כתובת זו. בינתיים לא קיבלתי מכם שום מכתב או חבילה.
פגשתי את אלי ספרי ואת רפי וקנין אני פוגש לעיתים. הוא יחד איתי. תכתבו מה שלום החבר'ה אם אתם יודעים.
הרבה לכתוב אני לא יכול, אבל המלחמה בדרום תסתיים בקרוב.
להתראות גדי.

ביום 18.10.73 חצינו את התעלה כאשר המשימה המרכזית היא לרוץ מהר ככל האפשר ולהשמיד יותר ככל האפשר.

19.10.73
למשפחה שלום רב!
שלומי כרגיל בסדר. אני נמצא אי שם בסיני כרגע בחניון.
הרבה מה לחדש לכם אין. מצבנו הולך ומשתפר ונראה לי שגם פה נגמור בקרוב. בינתיים אנחנו כבר שבועיים מגוייסים ובאמת נראה שהזמן רץ. כולי תקוה ששלומכם טוב. עדיין לא קיבלתי דואר מכם. בטח ברגע שיהיה יותר שקט אקבל הכל ביחד. ד"ש לנוימנים.
להתראות במהרה
שלכם, גדי

20.10 - לאחר צליחת התעלה קבלנו פקודה לנוע מהר ולחסום בפני הצבא המצרי את כביש האורך פאיד-איסמעיליה. על כביש האורך הזה התחלנו לנוע צפונה כאשר ההתנגדות היתה מועטת. הגענו עד בסיס טילים הנמצא כשני ק"מ מדרום לכפר נפושה וכארבעה ק"מ דרומית לאיסמעיליה ושם נעצרנו אחרי שכבשנו את בסיס הטילים. נשארנו באותו אזור יום שלם. זה היה 21 לחודש.
ה-22 לחודש. מתקדמים צפונה במטרה להגיע לעיר איסמעיליה.
ב-22.10.73 קבלנו פקודה בכל זאת להמשיך ולהתקדם צפונה. היה בו גשר מעל תעלה מתוקה והגשר הזה - הנקודה האחרונה שיכלה לעצור אותנו מלהתקדם צפונה.

(קטעים מן המפגש של הפלוגה בבית השיטה)
יהודה: (על כבוש הגשר) גדי, נחום ואני קבלנו פקודה לעלות על הגשר. היינו שם יחד עם צנחנים. עלינו על הגשר תוך כדי אש. נכנסנו לכפר צפונה לנפישה והיינו 2 ק"מ לפני הפלוגה ו-2.5 ק"מ לפני איסמעיליה. אמרו לנו להחליף את הגשר בלילה וביום הצנחנים היו צריכים להכנס לתוך איסמעיליה. חיכינו שם כל הלילה. ירו עלינו מתוך הצמחיה לא ידענו מאיזה כיוון ומי יורה עלינו.
בבוקר חיכינו לצנחנים שיגיעו ולא הגיעו. זה היה כבר 6 שעות לפני הפסקת האש. אני חטפתי משהו על הצריח.
מאז אני לא יודע דבר.

נחום: (מוסיף) לגשר הזה היתה מבחינה אסטרטגית חשיבות עצומה מפני שהיתה כוונה של אריק שרון לנסות להגיע לאזור הגשר קצת דרומית מאיסמעיליה והוא הווה את הגישה לאזור איסמעיליה. היה חשש סביר שהמצרים ינסו בלילה לפוצץ את הגשר ואז פשוט לעכב אותנו. והיה ברור שאם אנחנו לא תופסים את הגשר הזה, זה היה מעכב אפשרות שלנו להמשיך ולהגיע עד אותו גשר לכיוון איסמעיליה.
בבוקר גילינו באזור ההדרים נשק של 15 חיילים מצריים שהיו בסה"כ כ-30 מ' מאיתנו ושלושה מתקנים של טילים שהיו מכוונים לעבר הטנקים. הם לא ראו אותנו כנראה עקב החשיכה או אולי לא הופעלו כי ירינו לשם כל הלילה. היה שם ציוד די רב שלמזלנו לא הגיע למצב של פעולה. בבוקר נהלנו שם קרב עם כמה מצרים שעלו על התמרים.
בבוקר של ה-22 בחודש אמרתי לליזר כמה פעמים שיגיד לחבר'ה שלי להיות עם הראש בפנים ושרק הוא במידת הצורך יהיה עם הראש בחוץ ויצפה על השטח כי היתה שם כל הזמן ארטילריה אנטי טנקית. הם ירו כל הזמן על הגשר בכדי שאנחנו נפגע או שלא נצליח לעבור ובשלב הזה נפל פגז של ארטילריה קצת מאחורי הטנק של המפקד והנשק. והפגז הזה קרע את המדף בטנק של הקשר ובצורה כזו כנראה פגע בגדי.