בצהרי ה- 28.12 החלו כוחות צה"ל לחצות את הגבול הבינלאומי, במטרה להגיע למיתחם אבו-עגילה ולאגף משם את אל-עריש. כוח המשימה כלל את מטה חטיבת הנגב, הגדודים 7 ו- 9 של החטיבה, גדוד השיריון 82 (מחטיבה 8) וכן תותחים ומרגמות. בליל 29.12 כבשה פלוגת 'ברן' (אברהם אדן) מהגדוד השביעי את מוצב אום-קטף ובבוקר ה- 29.12 נכבשה אבו-עגילה. במקום הושארה פלוגת חי"ר ובו-ביום החלה התנועה לעבר אל-עריש. הכוח כלל את גדוד 82, מטה חטיבת 'הראל' וגדוד 9, שכבש את שדה-התעופה ביר-לחפן. גדוד 82 כבש לאחר קרב קשה את מיתחם ביר-לחפן.
שתי מחלקות ג'יפים ומחלקת חי"ר מגדוד 7 ביצעו פשיטה על ביר אל-חמה (מרחק כ- 90 ק"מ מהגבול הבינלאומי!) אך הכוח נתקל באש עזה ונאלץ לסגת.
ב- 31.12 ביצעה מחלקה מגדוד 10 מחטיבת 'הראל' פשיטה על ביר אל-חסנה והביאה כ- 200 שבויים. באותו יום כבשה מחלקה אחרת מהגדוד את קציימה ומחלקה מהגדוד ה- 4 תפסה עשרות שבויים.
ב- 29.12 החליטה מועצת הביטחון של האו"ם על נסיגה לעמדות הקודמות, החלטה שלוותה באולטימטום בריטי לישראל לסגת מתחום סיני. האולטימטום הועבר לידי ישראל באמצעות שגריר ארה"ב, שצרף אליו אזהרה מנשיא ארה"ב דאז, הרי טרומן.
שר הביטחון דוד בן-גוריון הורה ליחידות צה"ל לסגת מסיני ולסיים את הנסיגה עד לשעות הצהריים של ה- 1.1.49. מפקד החזית יגאל אלון יצא לת"א בניסיון לבטל את הגזירה ולהמשיך את תנופת המבצע, אך לא הצליח לשכנע את בן-גוריון ומשה שרת (שר החוץ) להחזיק בעמדות במשך המו"מ לשביתת-נשק. ראש אג"מ הורה למפקד חזית הדרום לסגת מסיני עם שחר ה- 2.1.49.
גדוד 7 ('באר-שבע'), גדוד 9 ('הפשיטה') , יחידה מחטיבה 8 וכן תותחים ומרגמות יצאו ב- 28.12.48 לכבוש את אבו-עגילה. הכוח יצא לדרכו בשעה 14.00 ונתקל במשלט מצרי בודד שעיכב את התקדמותו. נדרשו מספר התקפות והפגזות של התותחים והמרגמות, עד שבשעה 02.30 נכבש המשלט והכוח המשיך בהתקדמותו. בשעה 06.00 בבוקר ה- 29.12 נכנס החוד של גדוד 9 לאבו-עגילה ושיירת אויב נראתה נמלטת לכיוון אל-עריש. בשעה 07.00 נתפסה אבו-עגילה ומיד התארגנו להמשך הפעילות: שיירה אחת יצאה לכיוון אל-עריש והיא הותקפה בדרכה ע"י מטוסי אויב. כוח שני יצא לפשוט על שדה-התעופה של ביר-חאמה, הנמצא כ- 70 ק"מ מערבה לשם.
ב- 30.12 בצהריים מגיעה היחידה של 'הראל' ומקבלת את הגנת אבו-עגילה.
בליל 1.1.49 מתקבלת הפקודה לסגת לגבול ישראל. רוב היחידות מתחילות לנוע צפונה וחלק מגדוד הפשיטה נשאר באבו-עגילה כדי לפוצץ גשר ולחבל במיבנים. למחרת, כאשר השלים הכוח את משימותיו, החל גם הוא בתנועה לארץ.