אלבום תמונות
מבצע "קדש", הידוע גם כמערכת סיני, היה המבצע המקיף שערך צה"ל עד לאותה תקופה. מבחינתה של ישראל היה מבצע זה מלחמת מנע שנועדה לפתור שלוש בעיות ביחסים עם מצרים:
פעילות טרור - פעילות של הסתננות לישראל למטרות גניבה, שוד, חבלה ורצח, שהחלה עם תום מלחמת העצמאות, הוחמרה באפריל 1955 עם הפעלתן של יחידות ה"פידאיון" הכפופות למודיעין המצרי. אלו באו מגבול מצרים ומאוחר יותר מגבול ירדן, ושיבשו את החיים התקינים ביישובי הספר. ישראל הגיבה בפעולות גמול, חלקן נרחבות כגון זו בקלקיליה ב-10.10.1956, אך לא היה בהן כדי לשים קץ לפעילות הטרור.
פגיעה בחופש השיט - מצרים חסמה בפני ישראל את המעבר בתעלת סואץ כבר בשנת 1951, וכעבור שנתיים מנעה מעבר סחורות לישראל גם באניות הנושאות דגל זר. בשנת 1953 חסמו המיצרים את השיט הישראלי במצרי טיראן ובספטמבר 1955 הרחיבו הסגר זה גם לתחום האווירי של המצרים. פעולות אלה היו בניגוד למשפט הבין-לאומי, אך ניסיונותיה של ישראל לפעול במישור המדיני בעניין זה לא הצליחו. באוקטובר 1955 שקלה ישראל פעולה צבאית לפתיחת מצרי טיראן, אך בסופו של דבר החליטה הממשלה כי אין השעה כשרה לכך.
ערעור מאזן הכוחות - עיסקת הנשק מספטמבר 1955 בין מצרים לצ'כוסלובקיה הזרימה למצרים נשק סובייטי בכמות ובאיכות שעלתה על כל מה שהיה מצוי בזירה עד כה ועירערה בבת אחת את מאזן החימוש ואת כוח ההרתעה של ישראל. הקמת המפקדה הצבאית המשותפת למצרים ולסוריה (שירדן הצטרפה אליה ערב מבצע "קדש"), והצהרות מנהיגי ערב, ביססו את חששה של ישראל כי בכוונתן להכחידה כאשר תגיע שעת הכושר.
מטרות המבצע היו אם כן חיסול פעילות הטרור בגבול ישראל, פתיחת מצרי טיראן לשיט, שיקום מאזן הכוחות שהתערער וביסוס כוח ההרתעה הישראלי.