סג"מ בנימין זאב יעקובי ז"ל

בני נולד בשנת תרצ"ז (1937), ביום כ' בתמוז, ולכן נקרא שמו בישראל בנימין זאב. הפרוטה לא היתה מצויה במשפחה באותן השנים ובנימין ז"ל גדל וחונך בשנים הראשונות לחייו בתנאים חמריים קשים. אמו נאלצה אז לעבוד בפרדס או בסלילת כבישים כדי לאפשר את קיומה של המשפחה הקטנה. בשנים ההן התרגל בנימין הקטן לבלות הרבה משעות היום לבדו, ויתכן שבכך הונח היסוד לשאיפתו לחדור בכוחות עצמו אל תוך הדברים מתוך הסתכלות מעמיקה ומתוך רצון להבין. בבית הספר העממי היה תלמיד טוב. הוא עשה רושם של ילד חולם ושקט, אולם כל דבר אשר ראה, חדר עמוק להכרתו. כשנזדמנו לו דברים, אשר לא הבינם, הרבה לשאול ולא נתן מנוח עד אשר קיבל הסבר שהניח את דעתו.
בביה"ס התיכון לא הצטרף לתנועת נוער, אף על פי שרוב רובם של חבריו בני גילו השתייכו לתנועות נוער שונות. חוש הביקורת המפותח שבו לא יכול היה להשלים את שיטותיהן ועם ההתגדרות של כל אחת מהן על חברותיה כאילו היא עצמה ציצית שכולה תכלת, וזולתה - פסולה דרכה.
למרות עמידתו מחוץ לתנועה מקובל היה על חבריו ונטל חלק פעיל בחיי החברה שלהם, לרבות כל מעשי הקונדס.
בהתיצבו למבחני כניסה לבית הספר הריאלי ולפנימיה הצבאית, נתקבל למגמה החברתית, מפני שבמתמטיקה חסר היה לו חומר של שנת לימודים שלמה (חומר אשר בבית ספרו הקודם נלמד רק בשביעית). אך מכיון שרצה ללמוד במגמה הריאלית דוקא, למד במשך ארבעת השבועות, שנותרו לו עד תחילת שנת הלימודים, את החומר החסר, עמד בבחינה ונתקבל למגמה בה רצה. שתי השנים שבילה בפנימיה היו קשות מאוד בשבילו. קשה מאוד היה לו להשיג את הרמה הנדרשת בלימודים, שעלתה בהרה על זו של ביה"ס התיכון בחולון, אולם רצונו להתחנך בפנימיה גבר על הכל; הוא אזר את כל הכוחות שבו והצליח. אף פעם לא התפאר, אבל היה מאושר ללא גבול, כאשר ראה שעבודתו המאומצת נושאת פרי.
מאז נכנס לפנימיה, לא הרבינו לראותו בבית. הוא בא רק בחופשות הקצרות, אשר "נסתיימו לפני שהחלו". באותן החופשות גילה במיוחד את אופיו הטוב, את מסירותו למשפחתו, את אהבתו הגדולה לאחיו הקטן. כשבא לא דרש דבר, אלא נתן את כל כולו למשפחה. לא פעם ניסו חבריו לשדלו שלא ישים לב כל כך למשפחתו, שכן כבר מבוגר הנהו, אולם הוא לא קיבל את דעתם. בחיוך שקט היה מסביר להם, כי לא זה בלבד שאיננו רוצה לצער את הוריו, אלא שאם הוא מצליח לגרום להם נחת, הרי זה בשבילו הבילוי הטוב ביותר.
התכונות שאפיינו אותו בכל שנות חייו המועטות היו טוב לב ויושר. אין אנו זוכרים במקרה בו שיקר. גם כשהדבר היה לרעתו ועלול היה לגרור אחריו עונש, אמר את האמת בלבד, את האמת במלואה. היושר האישי וטוב הלב באו לידי גילוי בכל דרכיו ובכל מעשיו.

הוריו