קשה מאוד להעלות זכרונות על הדף, קשה להעלות את תקופת הילדות והנעורים, שלמאיר חלק פעיל בה.
חזות הנעורים פקחה בפנינו את העתיד, הטוב והמזהיר היה לפנינו.
כנער היה שותף לכל המתרחש סביבו, חבר ער ונאמן לידידיו וחבריו, שותף לנעשה בקן, בגדוד ובקבוצה.
הכרנוהו בשכונה בתור ילד שקט. אך במהרה נקלט לאותה חבורת ה"תל-ארזיים", חבורה שחלק גדול מזמנה בילתה בחיק הטבע, בין הסלעים, בחורשה, במשחקי ילדות ושובבות.
מאיר התקרב אלינו יותר, כאשר הצטרף לתנועה, בהיותו בן אחת-עשרה. היה בגדוד בני-מצדה הירושלמי בקב' עין-גדי, אותה קבוצה, שיסודה היו התל-ארזיים. אותה קבוצה שיצרה הווי מיוחד של שוטטנות ומשחקים בחיק הטבע. לא לחינם רכש מאיר את חיי הקבוצה והיה אחד ממעצביה הבלתי מועדים.
יחד חיינו את המתרחש מסביב. יחד הושפענו זה מזה. במשותף החלפנו חוויות וגוללנו בעיות של הקבוצה, של הגדוד ושל התנועה. "יחד" זו המלה, שהיתה שם נרדף לתל-ארזיים, "יחד" זוהי המלה שהיתה שם נרדף למאיר, לא רבות מצאנוהו בודד, תמיד אחד מחבריו היה לידו, או שהוא בין חבריו.
בגלל מלחמת השחרור נתפרדה החבילה, לא עוד יכולנו להיפגש ולשוטט בחורשת שנלר הגדולה, ולטפס על סלעי תל-ארזה. פגזי האויב עשו את שלהם. לאחר מלחמת השחרור, בהיותו בן שלוש-עשרה נסע מאיר עם אחותו לאמו בחולון. שם מצא את מקומו, מיד עם בואו, בגדוד להבות, מן החברים המרכזיים היה למרות שזה מקרוב בא. לא חדש לתנועה היה. ידע את נפש חבריו וידע את התנועה.