אלבום תמונות
רם שלנו!
עדיין אינני מצליח לעכל ולקלוט את פשר האסון, שפקד אותנו. אתה חסר לנו. תלינו תמונה שלך על הקיר, תמונה, שבה אתה מחייך חיוך תמים כאומר "זכרו אותי כך".
רם, היית לי לא רק בן, אלא גם חבר.
אתה תיארת לי חוויות מהצבא, וכאילו חזרתי בבת אחת עשרים וחמש שנים אחורה. חשתי יחד איתך את המצוקות והרגעים הקשים, שהיית שרוי בהם ועברת אותם בקלות יחסית. שמחתי יחד איתך, כשבאת הביתה לחופש לא מתוכנן ובפתח הבית אמרת "קיבלתי צ'ופר".
אהבנו לשבת בבית ולצפות בסרטים שאהבת, וצחקנו שוב ושוב מאותם קטעים משעשעים. את זאב רווח הערצת ואת הדמויות שגילם בסרטיו.
הכנסת בנו את האהבה לזמר המזרחי, ואני תמיד השתדלתי להקליט תכניות בטלביזיה בנושא הזה, כדי שתבוא הביתה מהצבא ותוכל לצפות בהן.
רם, הרשימה אותנו במיוחד העובדה, שהתעקשת להמשיך את השרות בצבא עם החברים שלך, לאחר שסיימת תקופה של לימודים. אמרת לי בפירוש "את החברים שלי לא אעזוב ואיתם אמשיך".
עכשיו, לאחר ששמעתי את החברים שלך מספרים עליך ועל הקשר ההדוק שהיה לך איתם, אני מבין יותר.
רם, קשה להתרגל לעובדה, שלא נראה אותך יותר. אבל החברים שלך מחזקים אותנו.
הם ספרו לנו רבות עליך, על הפעילות שלך יחד איתם בצבא, על ההשוואה של המחלקה שלכם כאל משפחה אחת גדולה - וביחוד על הפעולה האחרונה שלך, שבה השרית בטחון רב על חברים שהיו איתך.
דברים אלה נוטעים בנו גאווה רבה.
תמיד נזכור אותך, כפי שהכרנו אותך, נשמה טובה.
רצית לגרום לכולם שמחת חיים וחיוך על השפתיים. השארת אותנו יתומים, ולנו נשאר החיוך התמים שלך בתמונה שעל הקיר.
אבא