העיראקים לא צייתו לכללי ההפוגה. החל מראשית אוגוסט 1948 החלו מטרידים את מוצבי החזית ואת הישובים על ידי התקפות והפגזות. הקרבות שהתפתחו עקב התקפותיהם היו קשים למדי. כתוצאה מאחד מהם כבש האויב במפתיע משלט בשדה התעופה בעין שמר. גם בסביבות ראש העין הטריד האויב קשות את עמדות חיל המשמר בהתקפות שריוניות.
החזית יצאה בפעולות מספר ל"הרגעת" כוחות האויב. נערכו פשיטות של יחידות קטנות נבחרות על בסיסי האויב ומוצביו, בעטיין נגרמו לאויב אבידות בהרוגים ובשבויים. כמו כן נערכו הפגזות פתאומיות של מרגמות, ומארבים לשריון על ידי צוותי נ"ט אשר השמידו אחדים משריוני האויב.
נפתחה לוחמה פסיכולוגית נגד האויב. הופצו כרוזים בריכוזי האויב בטול כרם ובקלקיליה, בהם נקראו חיילי האויב לא להישמע לקציניהם ולהיכנע, תוך הבטחה לשמור על בטחון העריקים. על גבי צידו השני של הכרוז הודפסו צילומים של חיילים עיראקיים הדורשים בשלום חבריהם וקוראים להם להיכנע. הכרוזים פעלו. נערכה התמודדות במחנה הצבא העיראקי בקלקיליה בה נהרגו כמה קצינים וסמלים. וחיילים מספר עברו את הקווים כשבידיהם הכרוזים. מאז זרמה למודיעין החזית אינפורמציה.
בראשית ספטמבר תכננה החטיבה את כיבושה של קלקיליה ובנותיה והוציאה פקודות מפורטות בנדון, אך המבצע התבטל ברגע האחרון לפי הוראות הפיקוד העליון.