רב"ט יעקב אנגלמאיר ז"ל

יעקב אנגלמאיר
הדלקת נר בן 19 בנפלו
בן רבקה ויחיאל
נולד בפולין
בכ"ד בכסלו תרצ"ז, 8/12/1936
התגורר במזרע
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: פלס"ר 5173
נפל בקרב
בו' בחשוון תשי"ז, 11/10/1956
מקום נפילה: קלקיליה
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: קיבוץ מזרע
הותיר: אב ואח

קורות חיים

בן יחיאל ורבקה. נולד ביום כ"ד בכסלו תרצ"ז 8.12.1936 בעיר בוריסלב שבפולין. בן שלוש היה בפרוץ מלחמת העולם השניה. במלאת לילד חמש נלקח אביו לעבודת כפיה ובשנה שלאחריה נפלה אמו בידי האויב. שנות רעב ואימים עברו על הילד. הוא ידע חיי גיטו, תוך מחבואים ובריחה, אך תחת חסות דודו והשגחתו.

בתום המלחמה היה בן תשע ואז באה לו הרווחה. את אמו אמנם לא ראה שוב, היא טולטלה ממחנה ריכוז אחד למשנהו ולבסוף הומתה בידי הגרמנים. אך האב, שעבר דרך כמה מדורי מחנות, שוחרר על ידי האמריקאים בשנת 1945, בעת הטרנספורט לדאכאו, ואחרי חיפושים מצא את בנו. אז התחיל הילד בלימודיו הסדירים בבית הספר והצטיין בהם - כשהוא צועד לקראת חיים חדשים.

כעבור זמן לא רב, בשנת 1949, עלו האב והבן לארץ - והילד בתוך קבוצה שהתאספה בבית הילדים בלה-שו שבצרפת ובהגיעה לקיבוץ מזרע מצאה בו את ביתה. מיד בהיכנסו למוסד החינוכי שבמקום נקלט בחברת הילדים ולאט לאט הכירו בו כמה מתכונותיו הטובות. נעים הליכות היה, מוכן לעזור לחבר עייף וכושל ועם כל הרצינות שאפפה את אישיותו המתבגרת והולכת ידע גם להיות שותף לתעלולי הנערים ולמשובתם.

הצליח בלימודיו בבית הספר, עד סיימו אותם בכיתה י"ב, כי ברוך כשרונות היה, בעל הגיון בריא ושכל ישר. תכונות אלו ניכרו בו גם בשחמט, המשחק האהוב עליו בין שאר משחקים תחביבים (כגון: פינג-פונג וכדורסל), כי לצורך המאבק הכרוך בכך היו דרושים כוחות של חישוב בהיר, שיקול מדויק, ניתוח קפדני ושיפוט צלול.

במשך הזמן הפך לדמות מרכזית בקבוצה ושימש מופת לכל השאר בלימודים ובעבודה כאחד. בהיותו בשנתו האחרונה במוסד קיבל על עצמו את תפקיד ההדרכה בקבוצת "ערבה" והצליח לעורר רוח של השכלה וחלוציות גם יחד בקרב החברה הצעירה מתוך שמחת חיים ויצירה. בכל אשר עשה, בכבד ובקל, נהג רצינות וריכוז: "דבקות למשימה" - זה היה כלל גדול בהלכות חייו עוד לפני שלמד בצבא את עקרונות הלחימה ומתוך בטחון עצמי ותקיפות ללא ויתור היה מבצע את כל אשר קיבל לידיו.

עם גמר הכשרתו נתקבל כחבר הקיבוץ. יחסו לעבודה היה חיובי ואחרי שלמד את מקצועות המסגרות והחרטות אף דאג לביסוסם.

גויס לצה"ל לחיל הצנחנים, וכשביקשה דודתו להניא אותו מהתנדבותו לחיל זה, אחרי כל מה שעבר עליו בחייו ובהיותו בן יחיד לאביו, ענה לה: "אם אני לא אלך, ועוד חברים משלנו שגורלם כגורלי, מי ילך?" בזמן שירותו היה מבקר לעתים בקיבוץ וביקוריו אלה היו מהלכים רוח טובה בקרב החברים. גם הצטיינותו בצניחה הפיחה בקרבם רוח של התלהבות לשירות בצה"ל.

ביום ו' במרחשון תשי"ז 11.10.1956 נפל בקרב קלקיליה והובא למנוחת עולמים בקיבוצו.

החוברת "יענקלה ושמואליק" (בהוצאת קיבוץ מזרע) מוקדשת לו ולחברו שמואל גרוס ז"ל. זכרו הועלה בחוברת טבת תשי"ז של "דפים" (ידיעות המחלקה לעליית ילדים ונוער בהוצאת הסוכנות היהודית בירושלים). כן הועלה זכרו גם בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.