טוראי שמואל סמי קליימן ז"ל

שמואל קליימן
לחדר נרות בן 34 בנפלו
בן בתיה וצבי
נולד ברומניה
באלול תרע"ד, 9/1914
התגורר ברוחמה
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ' בסיון תש"ח, 9/6/1948
מקום קבורה: קיבוץ רוחמה

קורות חיים

בן צבי ובתיה. נולד בחודש אלול תרע"ד (1914) ברומניה. בילדותו התאכזב מן הסביבה המתבוללת, התמרד במציאות המרה ולאט לאט התקרב ליהדות ונמשך לתנועה הציונית. אז מצא את הדרך לציונות החלוצית ותכנן לקשור את עתידו בארץ על-ידי היכנסו לפקולטה לאגרונומיה בבוקרשט. בהיותו צמא לדעת התעמק בהרבה שטחים, בין בעניני רוח ובין בעניני מדע וטכנולוגיה.

תשע שפות ידע ואף התעמק בספרות. אחרי עלותו לארץ התנדב לצבא הבריטי (עוד לפני היות הבריגדה היהודית). בהתקרב זמן שיחרורו, אחרי חמש שנות-שירות, פנה שוב ללימודים ולמד מכונאות וחשמל באמצעות הדואר. בתעודת-שיחרורו רשמו קציניו לאמור: "אדם פיקח עד מאד, נאמן ומסור לעבודתו, מילא תפקידים אחראיים ממדרגה ראשונה, בעל יזמה ומרץ; אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים". כתוצאה מנדודיו בצבא על-פני ימים וארצות החליט שאדם בודד כמותו יוכל למצוא מקלט רק בתוך חברת-קיבוץ - והוא אמנם הצטרף לרוחמה השוממה בשעה שאחדים מבני-הקיבוץ עזבו את המקום. מזגו הביקרתי החריף נתן אותותיו בקשריו עם החברים, אך לא עבר זמן מועט והוא נעשה לאחד מן החבורה והתהלך בקרב חברי הקיבוץ מתוך בטחון וגאון, עליז ושמח ואוהב-חיים.



בקיבוץ עסק ללא היסוסים בתפקיד המסוכן של ייקוש המשק כדי להבטיח אותו מפני חדירת האוייב, כי תפיסת החיים שלו, אשר שימשה לו קו במשך כל ימי-חייו, היתה, כדבריו: "אם רוצים בחיים אין לפחד ממוות. לא חשוב כמה זמן חיים; העיקר איך חיים". הוא אמנם ידע שהעבודה בה הוא עוסק מסוכנת היא, אלא שההכרח לא יגונה: "הרי הייתי בצבא ולמדתי", אמר, "ולכן מוכרח אני לדעת לעשות את הדבר". אך ביום כ' בסיון תש"ח (9.6.1948) נתרסק על-ידי אחד המוקשים שהתפוצץ בידו. הובא למנוחת-עולמים ברוחמה. "הדי רוחמה", עלון-הקיבוץ בו היה משתתף ברשימותיו מפעם לפעם, הוקדש לזכרו ביום-השנה לנפלו.