שלמה בוכבינדר ז"ל

קורות חיים

שלמה-סולומון בוכבינדר, בן יחיד להוריו קלמה ורוזיה לבית רוזנבלום (ילידי פולין), נולד ב-א' אייר תרצ"א (18.4.1931) בפריז.

שלמה גדל במשפחה חמה, והיה תלמיד טוב. אביו היה כורך במפעל ואמו עבדה כתופרת. בגיל 11 עבר את מבחני השכבה בהצלחה. לימים, בהיותו במוסד חינוכי אחרי המלחמה, הוא כתב: "יום קבלת התעודה היה ב-16 ביוני 1942. מי היה יכול לחשוב על הטרגדיה הנוראה שתתרחש חודש לאחר מכן, בוקר ה-16 ביולי 1942. מכות חזקות על דלת דירתנו מלוות בצעקות "בשם החוק פיתחו".....שני שוטרים נכנסו.....שעה לאריזת חפצים ולדרך.....אבי נעצר".

שלמה ואימו הצליחו בנפרד לברוח, התאחדו מיד, ניסו לעבור לצד הדרומי-"חופשי" של צרפת, אולם נעצרו. אמו נכלאה, הועברה למחנה המעבר דראנסי, ונשלחה לאושוויץ בסוף אוגוסט. כשלושה שבועות אחריה נשלח גם בעלה מאותו מחנה לאותו יעד. שניהם נרצחו באושוויץ. בחסות הצלב האדום הילד נמסר לידידה של אמו, ובמשך כשנה וחצי נדד ממקום למקום.

בסוף המלחמה, שלמה הועבר למוסד של ה-OPEJ, ארגון לטיפול בילדים יהודים שהוריהם נספו. בגיל 13 הוא כתב: "אלמד מקצוע ואני מקווה להגיע לפלשתינה, האידאל שלי". בתיקו האישי נרשם: "ילמד מקצוע, ובהזדמנות הראשונה יישלח לפלשתינה – ארץ חלומותיו".

ב-26.4.1946, שבוע לאחר יום הולדתו ה-15, הגיע שלמה עם קבוצת נערים ונערות מצרפת לארץ ישראל, במסגרת עליית הנוער. הם נשלחו להכשרה בקבוץ דגניה ב'. שם שהו כשנתיים, למדו עברית, והתחנכו לעבודה. שלמה זכור לחבריו כאיש ספר, שעסק בענייני תיאטרון והתעניין באמנות המשחק. בשעות הפנאי אף נהג לכתוב שירה.

באמצע מרץ 1948 הסתיימה ההכשרה, והנערים נשלחו לקיבוץ גבים החדש (מדרום לשדרות), אשר היה נתון להתקפות ערביות מתחילת מלחמת העצמאות. הם נקלטו בקיבוץ, וכמו כל חברי המשק – גויסו לפלמ"ח ונטלו חלק פעיל בהגנת המקום.

ב-י"ט תשרי תש"ט (22.10.1948), יום לאחר שחרור באר שבע, נסעו לשם שלמה וחבר נוסף מהקיבוץ. זמן קצר לאחר הגיעם, נפגעו השניים מהפצצה מצרית מהאוויר. חברו אשר הרשקוביץ נהרג במקום. שלמה נפצע אנושות, הועבר לקיבוץ רוחמה אך כעבור זמן קצר מת מפצעיו, והובא למנוחת עולמים בקיבוץ גבים. שלמה היה בן 17 בנופלו, "נצר אחרון" למשפחתו שניספתה בשואה.