סמל איתי דינר ז"ל

קורות חיים

בס"ד

ביום 8.1.76 (ו' שבט תשל"ו) נולד איתי, תינוק שמנמן וחייכן, בן בכור להוריו וילמה וחיים, הוא התפתח במהרה והיה לגאוות המשפחה כולה. גדל והגיע לגן הילדים ואח"כ לכיתה א', איתי למד בבי"ס הממלכתי דתי "סיני" בראשון לציון, מקום מגורי המשפחה. איתי היה תלמיד מצטיין, ילד שהתחבב הן על מורותיו והן על חבריו בגלל אופיו המיוחד שכלל בעיקר דאגה לזולת, עזרה לחברים ויחס של כבוד למורים. "הילד הזה יהיה פעם מנהיג חשוב..." אמרה עליו המורה רחל. במרוצת השנים הצטרפו אליו למשפחה שתי אחיותיו עינת והילה, שאותן איתי אהב ופינק ככל שיכול אח בוגר. את חטיבת הביניים עשה איתי במכינה שב"גבעת שמואל" ומשם עבר לתיכון הדתי "אמית גוש דן". במקביל ללימודיו, עליהם שקד בהתמדה, היה איתי חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" והשתתף בפעולות ובמחנות קיץ בהם רכש חברים רבים. בבחינות הבגרות במגמה הפיזיקלית השקיע איתי שעות רבות של לימודים ואכן עבר אותם בהצלחה כשפניו לעתיד. לפני גיוסו נסע עם חבריו הטובים לטיול בן שבוע לאיי יוון, כדי לטעום קצת מהחופש לפני הצבא. ביום 31.7.1994 התגייס איתי ל"גבעתי" מלא תקווה וגאווה. במשך שבועות מעטים הפך מנער לגבר רציני, גאה במעשיו. כמו בבי"ס כך גם בצבא, היה איתי אהוד, שקדן וסוחף אחריו את חבריו למעשים טובים. היו לאיתי הרבה תוכניות, להגיע לקצונה ולתרום כמה שיותר בשנות שירותו.

ביום ט' בניסן התשנ"ה, 9.4.1995, יצא את הבית אחרי חופשת השבת, עמוס דברים טובים לקראת חג הפסח, בדרכו לבסיס בו שירת, בגוש קטיף, מכונית תופת קטעה את פתיל חייו הקצרים, אך מלאי התוכן. נפילתו הותירה את כולם המומים וכואבים. נזכור וננצור בלבנו תמיד את אופיו הנוח, את יחסו החם לבית ולמשפחה.

נשמתו תהיה בתוכנו לעד.

איתי הונצח על ידי משפחתו בכמה תחומים: ספר תורה אשר הוכנס לבית הכנסת "תפארת בקר" בראשון לציון שבו מתפללים בני משפחתו. קופת גמ"ח על שמו הפועלת דרך בית הכנסת ומספקת מזון לשבת לכ-20 משפחות בכל שבוע. גן ילדים הנקרא "הגן של איתי" במרכז "אורנית" שהוא הוסטל לילדים חולי סרטן ליד בית החולים שניידר בפתח תקווה. גן ילדים ופעוטון ביישוב "סנסנה" שבצפון הנגב, יישוב אשר הוקם בידי חבריו של איתי מבית הספר התיכון בו למד.