סמל יפתח גבע ז"ל

קורות חיים

בן מיכל ותני. נולד ביום כ"ח בתמוז תשל"ח (2.8.1978) בקיבוץ דורות. אח לעמית, ערן ותמר.

יפתח גדל בקבוצת 'תמר' בקיבוץ ולמד בבית הספר היסודי והתיכון 'שער הנגב'.

כבר כפעוט אהב לבלות בחברת אביו על טרקטורים ומלגזות והשתתף עימו בעבודה ברפת. במרוצת הזמן השתלב בענף גידולי השדה כמפעיל טרקטור מן המניין ועסק בעבודות אחראיות ומרכזיות שהיו בתחומם של מבוגרים ממנו.

בגיל צעיר הצטרף לנבחרת השחייה של הקיבוץ ולנבחרת האתלטיקה של בית הספר כרץ למרחקים ארוכים וצבר תעודות, מדליות ופרסים רבים. בנערותו עבר קורס צלילה ונהג לצאת עם חבריו לחופים קרובים ורחוקים, ליהנות מעולם הדממה שכה אהב.

בכל רגע פנוי האזין למוסיקה תוך שהוא מלווה אותה בתיפוף. יפתח תופף עם ועל כל מה שנמצא לידו ובידו, תוך התמסרות מוחלטת לקצב ולמוסיקה.

יפתח היה גורם חברתי מרכז ומלכד בכיתתו בקיבוץ דורות ובקרב בני מחזורו בבית הספר. למרות ביישנותו וצניעותו הרבה, היה אבן שואבת לרבים מחבריו שבאו לבקרו, ויצאו יחד לבילויים משותפים. בקשריו עם חבריו הפגין יפתח נאמנות ללא גבול, וזכה על כך להערכה ואהבה רבה.

המעבר לשכונת הנעורים בקיבוץ איפשר ליפתח להפגין את בגרותו ונכונותו ליטול אחריות. הוא ריכז את נושא הגיוסים ובמהלך החופשות אירגן פעילויות רבות של השכונה, טיולים, פעילויות כנרת, אירועים בקיבוץ ועוד. כל מי שהטיל על יפתח משימה, ידע שהמשימה תבוצע עד תומה, על הצד הטוב ביותר. מתוך כך, רבו הפניות אליו לארגן פעילויות, להיות אחראי בחברת הנעורים בקיבוץ ובענף הגד"ש, ואכן יפתח עמד בכל אלה בהצלחה.

אולם הגורם המרכזי בחייו היתה המשפחה, ובראשה אחיו הגדולים עמית וערן. היחס ההדדי בין יפתח לאחיו היה טוטאלי, עם הרבה אהבה, הערכה, נאמנות ומחויבות. אחיו הגדולים היו עבורו מודל לחיקוי ולהערכה, והם השיבו לו בחברות עמוקה, הערכה ואהבה רבה. תחושת האחריות והאהבה לאחותו הקטנה תמר חייבה את יפתח לגונן עליה ולדאוג לה בכל עת. תמר אהבה להקשיב לעצותיו. היא אהבה ודאגה לו מאוד מאוד.

לקראת גיוסו התלבט רבות לאן להתגייס. לבסוף החליט על סיירת שריון, אולם משלא הסתייע הדבר, התנדב בשלהי חודש נובמבר 1996 לשרת בחטיבת הצנחנים. יפתח עבר את המסלול המפרך בהצלחה מרובה. במסלול קיבל תפקיד קשה של מקלען, שחייב אותו לשאת משקל כבד. גם במסלולים הארוכים הוא לא נרתע. התפקיד הקשה נתפס בעיניו כאתגר והחמיא לו. גם בפעם הזו מילא את תפקידו בהצלחה רבה.

יפתח שירת בלבנון ועסק בפעולות ביטחון שוטף. למרות המשימות הקשות שמילא שם הוא נהנה מתקופת שירות זו בזכות נופי הטבע ויפי המקום. יפתח זכה לשבחים רבים על עבודתו בלבנון מכל מפקדיו וחבריו. חבריו כינו אותו 'הצנחן האידיאלי', ומפקדו תיאר אותו כחייל חרוץ, ישר, רציני ובעל חוסן פנימי בולט. בזכות כישוריו, אישיותו ואחריותו המליצו מפקדיו על יציאתו לקורס מ"כים.

בהגיעו הביתה לחופשה, לקראת צאתו לקורס מ"כים כרע יפתח מעייפות. הוא נרדם בחדרו בטרם הספיק לכבות את תנור החימום ומת בשנתו בשל תקלה טכנית בתנור, ביום ט' בשבט תשנ"ח (4.2.1998). בן תשע עשרה וחצי היה במותו. הותיר הורים, שני אחים ואחות. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ דורות. יפתח הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

הרמטכ"ל דאז, רב אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: "יפתח שירת כלוחם בחטיבת הצנחנים, ותואר על ידי מפקדיו כחייל חייכן, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, תוך הפגנת מקצועיות רבה. יפתח בלט בשקט נפשי והיה נכון לעזור לסובבים אותו בכל עת."

מפקד היחידה שבה שירת יפתח הוסיף וכתב: "יפתח ניחן בחוכמת חיים והפגין רצינות וחריצות בעבודתו. כלפי חוץ נראה בחור שקט, אך חוסנו הפנימי בלט מאוד. יפתח היה מועמד לצאת לקורס סמלים, ניכר היה כי הצטיין בתפקידו כמפקד. יפתח היה מלח הארץ. ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך מסירות רבה".