הרבה זמן עבר עד שעמדתי על אופיו, ולא רק קשיי-שפה - של לואיס - טנעוני מהבנת נער גבה-קומה זה, אולי גרם חוסר הבטחון בעצמו להסתגרות. שחשדתי בו תמיד שהופעתו החיצונית בבחינת "אין לי כל בעיות" היא רק מסווה, ולנער יש בעיות מסובכות, והוא נאבק אתן. רק סמוך לסיומה של חברת הנוער חל בו שנוי - הבחור נעשה חופשי יותר, שלם עם עצמו ומאושר. אם קודם לכן בלה הרבה בחברת שלוש הבנות מברזיל, נמשך עתה לחברת בנים דוקא. בשבועות האחרונים שלפני התגייסותו התקשרנו מחדש על בסיס של רעות נולדת. התרשמתי כי שמחתו הגוברת נובעת מהתגלות - לעצמו - של כוחותיו. הוא הלך והשתחרר ממועקה שנבעה מקשיי בטוי ושדכאה אותו מאוד בעבר, התפתחו בו חושים חדשים לראות ולהרגיש בעום המסובך, והוא חפש אזנים שתשמענה לו.
כל מדריך נוער נעמד בפני השאלה על מה ישוחח עם חניכיו לשעבר, לאחר שחלף זמנם של נושאי הילדות. אך דוקא במקרה לואיס לא עמדה כל בעיה. הוא, שהמעיט לשוחח עמי בהיותו חניך, מצא עתה נושאים רבים לשיחה. היה כמעין המתגבר של רשמים וחוויות, הרפתקאות ותכניות.
בהקשיבי לאותו בטחון מופלא שאפיין את קולו כבר ההיגויים, תהיתי על הפלא הגדול של נערים ונערות מהפינות הרחוקות ביותר של העולם, העולים במעלות החיים והופכים בני אדם של ממש, כי ברור היה לכל שומעיו של לואיס כי ספוריו אינם הרפתקאות של אחד המחפש טעם לחייו, זו רק התפרצות נעורים שלפני קבלת עול החיים.
ידענו כי דרכו ברורה לפניו - לקבוצה, לברור-חיל - וכוחו לא היה רבה באידיאולוגיה, אך פעמה בו הכרה תנועתית מודעת. הוא בא אלינו בהרגשת הזדהות עם דרך השתוף ללא כל מחשבות סתר.
בשיחתנו האחרונה לפני הדרימו לשרם-א-שייך, סיפר לי כי בברור-חיל מחכים לו, וכי יש תכניות פתוח המשק שמענינות אותו באופן אישי, אך הוא לא זכה להגיע.
אנו קרובים אליו יותר מדי בכדי לקלוט את גודל הטרגדיה. בא נער מארץ רחוקה. בילדותו לא פונק יתר על המידה, התיתם מוקדם, ופנה לעבודה גופנית. את נקודת האורה מצא הילד בתנועת הנוער החלוצית, וזו העלתה אותו לחוף חדש ולאנשים זרים. נאבק עם שפה חדשה, נכשל והתגבר.
ואחר כך בא הפרק המופלא: הטירונות, ואתה ענין בהווי חדש. ואחר כך בארותיים, עם הבדידות הגדולה, ואחר כך סיני ותרשיש. ובתוך כל הפרקים שזורים מקרים וארועים.
ועל הכל, סואן כוחות גואים וענינים חדשים: נשק, זה שאפשר לפרקו ולהרכיבו, נשק לבטחון והגנה על קרובים ויקרים; ונסיעה באבק הלס; ואותה קרבה גדולה בין אנשים; והלילה המורכב שהפך לידיד, וזו השלוה שבאה מתוך ידיעה כי ברורה לפניך הדרך לעתיד.
וכל זה - היה, ולא יהיה יותר.
יעקב מרגלית.