ראשיתו של הגדוד בפברואר 1948 בפלוגה ותיקה אחת מהגדוד השני, אשר פעלה בנגב. אל הגדוד צורפו טירונים מן הגיוס הכללי וכן רבים מאנשי היישובים, חלקם אנשי פלמ"ח לשעבר.
הגדוד קיבל אחריות על האזור שמדרום לכביש עזה - באר שבע , והפעיל ארבע פלוגות: האחת במרחב בית אשל ונבטים, השנייה במרחב רביבים-חלוצה-חזלה, השלישית והרביעית במרחב במרחב צאלים - גבולות - נירים.
עד אפריל 1948 עסק הגדוד בעיקר באבטחת התחבורה ותכנון הגנת היישובים. במהלך אפריל החל לפשוט על התחבורה הערבית בגזרתו. ב- 02.05.48 השתלט הגדוד על משטרת עימארה.
הגדוד השתתף בפשיטה על בסיס ליד עזה (מאי 48) ובפעולות גבעתי באזור ג'וליס וסוואפיר ( 13.05.48) וכן תפס מתקנים שהבריטים פינו.
עם הפלישה המצרית הדף הגדוד את ההתקפות על נירים (15.05.48 - 16.05.48) וכפר דרום (14.05.48, 19.05.48) ובעיקר פעל בפשיטות והתקפות נגד, בשטח הפתוח שבין היישובים ועל התחבורה המצרית. גדוד זה התמיד בפעילות ממושכת באזור והיה לעיתים מנותק לחלוטין מן המרכז שמצפון לו.
הגדוד השתתף בפיצוץ גשר דהרייה במסגרת מבצע "גשר" (29.05.48).
הפעולה האחרונה של הגדוד לפני ההפוגה הראשונה הייתה כיבוש ביר עסלוג' (11.06.48)
בהפוגה השנייה נשלח הגדוד צפונה להתארגנות.
במבצע "יואב" (15.10.48 - 22.10.48) החזיק הגדוד במשלטי ברור חיל.
במבצע "חורב" (22.12.48 - 28.12.48) הגדוד אבטח את המבצע ממזרח ומדרום לכביש באר שבע - ביר עסלוג' - עוג'ה אל חפיר.
ובמבצע "עובדה" (05.03.49 - 10.03.49) שימש ככוח סיוע. לאחר המבצע הגדוד החזיק את קו בית גוברין - כביש דהרייה ואבטח את דרך הערבה לאילת.
מפקדי הגדוד: חיים ברוצלבסקי-בר-לב, יוסף ריביקינדיד-יריב.