משימת כיבוש התל הוטלה על גדוד 51 של חטיבת גולני ("גדוד הבוקעים הראשון"), שחנה בחורשה בקרית שמונה. המג"ד סא"ל בני ענבר וסגנו רס"ן אמיר דרורי החלו בתכנון כיבוש היעד.
בגבעת האם ובמגדל המים של קיבוץ דן מוקמו תצפיות, שעקבו יום-ולילה אחר הנעשה במוצב. בשדות מושב בית-הילל הוקם דגם של התל. הוכן שולחן-חול גדול, שהיה העתק מדויק של התל על ביצוריו ועמדותיו, הוחל בתרגול, עד מהרה הכיר כל חייל בגדוד את היעד לפרטיו. תחילה תוכנן לכבוש את עזזיאת בהתקפה רגלית בלילה, אולם במהלך תקופת ההמתנה שונתה המשימה להתקפת יום בסיוע טנקים וזחל"מים, כאשר על הגדוד מוטלת משימה נוספת - כיבוש מוצב בחריאת, מוצב מחלקתי סורי, השוכן מדרום לעזזיאת. לקראת הקרב קיבל הגדוד 12 זחל"מים וכן שבעה טנקי שרמן מחטיבה 37. התוכנית החדשה היתה כדלקמן:
* פלוגה ב' בפיקוד סרן אורי שגיא על זחלמ"ים בסיוע שלושה טנקים (בפיקוד סגן אריק) - תיכנס לתל ממזרח ותכבוש אותו.
* פלוגה בפיקוד סגן מרדכי רכובה על זחלמ"ים - תכבוש את מוצב בחריאת ותהיה בכוננות לסייע לכיבוש תל עזזיאת. אם לא תידרש עזרתה שם, תופנה ותכבוש את מוצב ח'רבת א-סודה, שמצפון לתל.
* פלוגת סגן איציק ופלוגת סרן אבנר שמואלביץ ינועו באוטובוסים לעבר הקו הירוק ויופעלו לפי פקודה. המשימה המתוכננת תהיה, כנראה, מחנות הבניאס.
* הפלוגה המסייעת בפיקוד סרן מיכה תרתק את היעד העיקרי כאשר פלגת המרגמות 18 מ"מ מאחורי גבעת האם, והמק"כים והתול"רים במטעי שאר-ישוב.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.