טוראי אייזיק שוארצמן ז"ל

קורות חיים

בן דוד ורוזה. נולד ב-1915 בוולנטור שבדרום בסרביה, רומניה. למד בבית-ספר עממי ותיכון ואחר-כך עבד במסגרות וחשמלאות. העפיל ארצה בראשית ההעפלה של שנת 1939, באנית המעפילים "קולורדו", באישון לילה הצליחה האניה לעגון בחוף נהריה ועם שחר הגיע למשק היעד שלו - "קבוצת ניר חיים". הצטרף לחברים העובדים בכבוש העבודה העברית בנמל חיפה בעבודה הקשה ביותר - במכס. בעבודה זו המשיך עד צאתו עם הגרעין הראשון להתישבות בנגב. ההתלהבות, התושיה, שמחת היצירה בה ניחן מילדותו בצירוף הכשרתו המצועית, מצאו להם ביטוי בכל אשר עבד בהקמת המשק: הנחת קווי המים הראשיים (מן הבאר אל גן הירק הראשון) כל הרישות בחצר, קווי החשמל, עבודות המסגרות וכו' - קשורים ושזורים בהוויתו.

הצטיין כאיש משק נאמן, מסור ואחראי, שקדן וזריז בעבודה, חבר טוב, בעל ואב טוב ומסור. יחד עם עבודתו במשק מילא את חובתו בהגנת המקום. בההפך ניר עם למרכז לענייני הבטחון לנגב, התידד אייזיק עם המגויסים מהחוץ; עובדי קו המים לנגב ושומריו, עם אנשי "חיות הנגב" ועם אנשי צוות האוויר של "הפרימוסים", ששדה התעופה שלהם היה סמוך לשער הנגב, שמח היה לסייע ככל הנדרש ואף למעלה מזה בתיקון מהיר של רכב, נשק או כלי אחר, שאלתור כלשהו עזר להביאו לכשירות ולהפעלה.

בראשית מלחמת-השחרור, כשאשתו ושלוש בנותיו הוצאו מהמקום עם שאר הילדים והאמהות, נפרד מהן בברכת "חזקו ואמצו" ו''עוד יבואו לנו ימי מנוחה".

ביומיים הראשונים לפלישה המצרית, עת פקדו את ניר עם הפגזות והפצצות אויר תכופות, לבוש אוברהול כחול ונושא ארגז כלים אדום, רץ ממקום למקום. ידו היתה בכל מה שדרוש היה תיקון.

בגבור ההפגזות מתותחים והפצצות מן האוויר וכשטייסי האויב נוכחו בהעדר אמצעי הגנה מתאימים, החלו מנמיכים טוס וממטירים אש תופת על האנשים השרויים בתעלות הקשר. כדי להקטין את אחוז הנפגעים, ניתנה הוראה לחפור לצידי תעלות הקשר, כוכים קטנים להגנת אדם בודד ועליהם ניתן לשים כיסוי מלמעלה שיהווה מחסה ארעי לעת מצוא.

באחד הכוכים האלה, שאייזיק עצמו חפר והשקיע בו מיטב כוחו ומרצו, כשלידו נשקו וכלי עבודתו, מצא את מותו. ביום 19.5.1948, פגע בו פגיעה ישירה, פגז תותח של 25 לטראות. הלוויתו נערכה באותו יום, בבית הקברות בניר עם.