חיל! ידיד! ומנהיג!
"קבלנו את הסגן משנה שלנו". בפעם הראשונה שראיתיו עמד על צד הכביש איפה שהסתדרנו. חבש כומתה שחורה שהראתה על שרות בנגב.
אריה כספי היה גבהו, כ- 1.80 מ' ורזה עד כיד כך שנראה שביר. אך במסעות היה לוקח מכונת ירייה על כתפיו בלי מאמץ כאילו היה לוקח מטאטא. פניו היו רציניות, אפילו חמומות ונראה רציני, וכאילו העידו על הניסיון והאמון שהיו מאחוריו.
היה ישר ובוטח בעצמו למרות שלא היה מבוגר מן הממוצע של הנוער שהדריך.
אם אחד מאתנו היה פונה אליו במישרין פנייתו הייתה צריכה להיות: סג"מ כספי, אבל הביטוי "המפקד" היה רווח יותר, והייתה צורת פניה מוצדקת לגביו. לעתים די קרובות החיילים התווכחו על אופי מפקדיהם, ולא פעם טירון היה אומר: "אני אלך עם כספי לכל מקום.
וזה עוד לא אמר הכל זה בטא את ביטחוננו בו, ויד מעט קומפלימנטים אחרים שחיל יכול לתת למפקדו.
הדרכת טירונים עבודה קשה. לעתים קרובות מאוד החיל מרגיש שמתייחסים אליו כאל חיה או פשוט מספר. כשאריה פנה אלינו הייתה לנו שוב ההרגשה שאנו בני אדם. היה לו עניין רציני בכל אחד מאתנו. לעתים קרובות עשה הרבה יותר מאשר דרש ממנו תפקידו.
מעטים מבינינו ישכחו את המסיבה בפרדס חנה, את הביקורים בבתי אנשים ואת הטיול בעל חמשת הימים שארגן והנהיג. הכרנו אותו רק כמפקדנו, כקצין, אך תמיד נזכרנו כחיל, מנהיג וידיד. מי יוכל לשכוח את תשובתו כששאל אותו בטיול אחד הנערים מדוע אף פעם לא חייך בבסיס הטירונים. "לא חייכתי כי לא היה על מה לחייך".
במארב אי שם בסיני נפל אתו הלך חלק מכל אחד במחלקה, ובכל אחד שהכיר אותו תמצאו קצת ממנו, מאריה כספי.