השעה היתה כבר 4 אחר הצהריים היה נדמה כי הקרב על המיתלה הגיע לסיומו. הזחלים הגיעו לקצה המעבר ועלינו על הרכסים לתפוס עמדות. לפתע הגיחו 4 מטאורים מכיוון הסואץ. היה מי שאמר כי אלה מטוסינו אשר חזרו מפעולה, אולם לאחר שניות אחדות נשמעו הדי התפוצצויות והמטאורים עשו דרכם מעלינו חזרה לכיוון מצרים. היה ברור לכולם שהיו אלה מטוסי אויב אשר הרביצו על החברה בנקודת הרכוז. הלב חרד ומחשבות נוראות חדרו ללבנו, מחשבות אשר אף אחד לא העז להעלותם על דל שפתיו. לפתע הודעה אלחוטית קראה לנו לחזור. נותרה גבעה אחת שלא נכבשה וצריך היה לטהרה. עלינו על הזחלים ואתה, יעקב, שהיית בזחל אחר הצטרפת לזחל שלנו. מעתה היינו שלושה חברי גרעין בזחל אחד. למרות העייפות והלאות שתקפה אותנו והאשליה כאילו נגמר הקרב הכזיבה, למרות הדריכות לקראת ההסתערות על הגבעה אתה היית עליז וניסית לעודד את אנשי הזחל. עלי להודות שהצלחת, כי החבר'ה התחילו להתבדח ולדבר על נושאים אשר בתנאים נורמליים קוראים לזה שטויות. אולם כולם צחקו וניסו לשכוח היכן הם נמצאים עד הרגע בו הגענו לשדה הראיה של הגבעה וניתכה עלינו אש. קיבלנו פקודה לקפוץ מהזחלים לוואדי. פרקש נשאר בזחל כמקלען ושנינו רצנו עם כולם לעבר הגבעה, טיפסנו עליה מהעורף כי המטרה היתה להתקיף אותה מהרכס לכיוון מטה. הקרב היה קשה ואכזרי והיה בשלבי סיום כי היינו קרובים מאוד לרגלי הגבעה. נשארה רק עמדה אחת אשר עליה היינו צריכים להתגבר. האדם ששכב בתוכה היה מאומן טוב ולחם בגבורה. הרימונים שזרקנו לא פגעו בו, הוא הפיל בנו חללים רבים. חמישה בחורים נפלו במקום זה, ואתה היית בתוכם. הכדור פגע במצחך ונפלת במקום. התכופפתי אליך, נדמה היה לי שעודך חי ונושם, אך נפחת נשמתך מיד ללא הגה כאילו השלמת בדומיה עם המוות.
נפלת בין אחרוני הנופלים במיתלה. היית בין נועלי הקרב ופותחי השערים לסואץ.
יהי זכרך עמנו תמיד...
מוטקה