מועטים כאן הזוכרים את דרור הקטן, את דרורי של ימי הילדות. אך בקלות יוכלו לצייר לפניהם את דמותו כי לא השתנתה כמעט. הוא רק בגר ורזה.
הוא הגיע אלינו - לקרית עמל - כבן חמש שנים. ילד - שחרחר ושמנמן - דרורי כדורי - כשחיוך נסוך על פניו המלאים והתמימים. היה ילד עליז מאוד, פטפטן, אוהב הרפתקאות, אך יחד עם זה לא בחל כלל לשחק באבא ואמא כשהוא לוקח על עצמו, או ליתר דיוק, נותנים לו את תפקיד הבן הקטן או - הדוד.
הוא לא היה התעלולן הראשי של הגן והכיתה, אך תמיד באמצעו של כל דבר.
היתכן ונצא לואדי לקטוף רקפות ודרורי לא יהיה עמנו? הנשחק בשוטרים וגנבים והוא יעדר ? ואיך אפשר לראותנו נוסעים בעגלתו של אויגן - היקה החביב והוא לא יסע כשקולו משתלט וצחוקו נשמע למרחוק ?
מה רבה היתה שמחתו כשעבר לגיר בבית החדש, בית משלהם. וכשנולד אגא היה כולו אושר. הוא היה. משתף את כולנו בחוויותיו, לא היה מסתיר דבר. כזה היה. מוכרח לספר כל עלילה וכל דבר חדש. שויצרון קטן.
כשגדל במקצת, כלומר עלה לכיתה א', ראה את עצמו כגדול. מה פירוש ? הריהו בבית הספר ! ידע לשמוח בכל דבר וילקוט הגב החדש היה בלתי נשכח.
התחלנו אז לטייל בסביבה לאלונים ולבית שערים העתיקה והוא היה רץ לפני כולם, נכנס לכל פתח ולכל חור שבחפירות ולעתים בסכנת נפשות. כבר אז נמשך לשני הדברים הללו - ארכיאולוגיה וטיולים.
בתחילת כיתה ה' עבר לחיפה והיה זה למורת רוחו. היה בא לבקר לעתים קרובות, נפגש עם החברה ואחר אץ לחפירות. נפגשנו שנית בתנועה. היה זה נעים לפגוש חבר מילדות בחברה שלא הכרתי בה איש. אולם אז היה כבר דרור ופעמים רבות לפני.
שהייתי קוראת בשמו הייתי חושבת קמעה שמא חס וחלילה לנער הגדול הזה - דרורי. בלבביות האופיינית לו ובכשרון עם כל אחד, העלה זכרונות כיצד הרביץ לי במקל של סבא. "אך וזאת אמר בחיוך רחב, - "גם את לא טמנת את ידיך..." הזכיר הקריה, את החבריא הקטנים כאילו חי ימים אלו שנית.
היה אופטימי מאוד וכשאחד מחבריו לכיתה בקריה, שלמד במזרע, רמז לו על חיבה מסוימת לקיבוץ המאוחד, הרי היה משוכנע יצטרף יום אחד לגרעין. בפגישתי האחרונה עמו בביקורו בתמילה, זקוף, ענוד כנפי צנחה שוחחנו על כך. "אני אדאג שיבוא אלינו, תראי!" כזה היה וכך גם ימשיך לחיות הלאה אתנו בזיכרונו של כל אחד.
רעיה