קשה לתפוס את המחשבה הזו וקשה יותר לאיש אשר עבד במחיצתו במשך שנים עבודה משותפת. ועל כל צעד ושעל נפגשים בדברים המעלים את זכרו ופונים אליך בשאלה, האם זו אמת?
הנה האוכף והשוקיים שחים לא קשר אותם מעולם, כי לרכב הוא ידע. והנה המקום בו חכינו לעדרים, ושם תפשנו פרה וכאן כבשים והנה חיים תפס את הערבי גונב התבואה, ובדרך זו רכבנו לבדיר וכאן לכופכה. שם מתחת לעצים בואדי עמדנו בגשם ברוכבנו ליד-מרדכי, זאת יד מרדכי. והנה אחד משכנינו. פעמים אין ספור ישבנו באוהלו - יחד כבר לא נשב. ואחרי ששואלים לשלומי, שואלים לשלומך והמלה אינה רוצה לצאת מפי ואני עונה כמקודם: "אל חמדוללה", וכששואלים מדוע אינך בא, אזי אני עונה כי הנך עסוק. אך גמרת את עבודתך, יותר מדי מהר גמרת אותה ועתה אתה נח ומשקיף על שדותיך. אין עדרים ואין ערבים, השדות שלוים. תנוח!
אריה פ.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח