טוראי אריה סלדינגר ז"ל

אריה
אריה, נלקחת מאתנו בראשית האבקותך, בעוד אתה עומד בפני המבחנים הקשים של השתרשות בארץ הזאת.

זוכרת אני את צעדיך הראשונים: היתה לך דמות של "תלמיד" מובהק. רגעים ספורים לפני מועד התחלת השעור, כבר תפשת עמדה בספסל הראשון, כדי שתורה תהיה קרובה אליך. להוט היית אחרי כל מלה חדשה, אחרי כל ניב נוסף. הבינות כי השליטה על השפה, היא השלב הראשון בתהליך ההתערות בארץ, השפה היא המכשיר העושה אותך לאזרח המקום, לכאורה מחשבה פעוטה - אך דורשת כוחות נפש וגוף - כאשר מבצעים אותה בתנאים של הסתגלות לחיי עבודה.

אחר כך התקרב יום יציאתכם לקיבוץ. יום זה דומה עד מאד לחג "בר מצוה". מכאן ואילך עומד חבר התנועה לפני מבחני בגרות. עמדתם לפני יציאה לנגב. הנגב, אשר היה עד אז מושג דמיוני רחוק צריך היה להפך למציאות. שוב זכורים לי הימים - בהם עברת תהליך זה. ימים בהם השקעת כל מאמציך בהכנת "מסיבת הנגב": חפוש אחר מקורות, מציאת דרכים בהם יבטא כל חבר את רחשי לבו לקראת ההגשמה.

בודאי לא תארת לך שהמאבק הזה יהפך למאבק פיזי קשה. אי שמאתנו לא תאר לו כך את התפתחות חיינו.

לא חשבנו שבמאבק נאבד אותך, חבר יקר. ובאמת לא אבדת לנו, יחד אתנו תהיה רוחך - בהמשך המאבק - אריה אתה אתנו!



רות





מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח