שבט תש"ט
עקדת יצחק
להורים הדווים נטפי תנחומים בכוס היגונים
היד תרעד השערות סומרות.... נטפי תנחומין?
היש מנחם? יותר מדי גדול הכאב.
אין תנחומים כי רבה האבדה ואין להשיבה.
וקשה קשה לכתוב על "יצקל" כי איננו...
ודואב הלב וצורב כי לא תראה יותר את חיוכו הביישני על שפתיו... צנוע מילדותו, בישני. בנחת נאמרים דבריו. מלה בסלע, קטעי מלים, אבל, בעלי משקל...
מאוחר התחיל לדבר בילדותו. עוד יספיק לדבר. נפשו היתה צמאה לספוג הרבה, להקשיב, ללמד. מוכן תמיד לעזור בכל לבו ונפשו, בלי כל חשבונות ובלי כל מחשבות.. עוד בילדותו כששאלוהו במה בדעתו לעסוק כשיגדל, היה עונה שרוצה להיות רופא, לרפא חולים, להחיש עזרה לזקוקים, לסובלים וכשגדל וראה את הנוער העובד , הנוער המחוסר עבודה, נוער רעב ועזוב מתהלכים ללא תורה וללא השכלה הרגיש כעלבון צורב בלבו. על מה ולמה סובלים העלובים האלה? אסף אותם. פתח מועדון בשבילם, דאג לגרום כמה שעות של קורת רוח, להביא מרפא לנפשם המעונה. הן מילדותו היה חלומו להיות אח לכל דואב. תכונתו הנפשית הנאצלה לעזור, להביא נחמה לכל מר לב, הוא אשר דחפתו ללמד בסמנריון למורים. להכשיר את עצמו להוראה לחנך ולהדריך.
פעמים רבות דבר על מורים, שאינם יודעים להעריך את התפקיד הנעלה שהוטל עליהם... המורה צריך להיות חבר, קרוב ולהבין את לב התלמיד, לדעת לפענח את המציק והלוחץ בלב הילד הצעיר... להיות לו לאח ולרע.
ומי כמוהו המצטיין בלב רגיש המוכשר למלא בנאמנות תפקיד עדין ואחראי כזה. וכדי להיות מחנך טוב, הרי קודם כל הוא צריך להיות לדוגמא.
וכדוגמא טובה בבחינת 'ממני ראו וכן תעשו' עזב את הלימודים בשעה שארצנו הוקפה אויבים. וימהר לעמוד בשורת המגינים. הלב לא נרתע. בפשטות ובצניעות עשה את המוטל עליו.
הבן אשר כ"כ הרבה ושמע וינק מהשרשים העמוקים של ההורים המגשימים את חלום הדורות. להחיות ולבנות את ארצנו, כי בחלב דמנו ובשלד עצמותנו הקימונו לנו ארץ זו. ועתה בשעת סכנה, קם הבן להגן עליה, עליו להמשיך את מעשי האבות. ויצא אל הנגב ובדמו הרווה את שממת הנגב. דם טהור.
והנגב יפרח, וכגן עדן יהפך המדבר כי בדם בנינו הוא רווי.
א . חרמוני
חומר נוסף לזכרו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.