סמל צבי ("צביקה") יזרעאלי ז"ל

קורות חיים

בן אברהם-יעקב ויפה. נולד ביום י"ח בסיון תרצ"ו (8.6.1936) בכפר יהושע. סיים את לימודיו התיכוניים במושבו. השתייך ל"הנוער העובד".

מייד עם סיימו את לימודיו גויס לצה"ל (אוגוסט 1954), ומבוקשו, לשרת ביחידת צנחנים, ניתן לו. כששאלה אותו אמו למה בחר לו דרך זו של תפקידים קשים ומסוכנים, ענה לה: "מה את רוצה ? שבנים של מישהו ילכו ובנך ישב על יד תל אביב או חיפה? מי ילך אם לא אנחנו, בני ההתיישבות העובדת? אנחנו צריכים לשמש דוגמא לאחרים. לו הייתי הולך לנח"ל - הייתי הולך לערבה. הרי נחוצים חיילים ממש ואנו צריכים לשרת לפי צו השעה".

הוא לא שאף לגדולות ולא חיפש קריירה צבאית אלא מילא את חובתו בכל אשר נתבע. אחרי סיימו קורס צניחה, הצטרף לפלוגת-סיירים ועבר את הארץ לארכה ולרחבה - והוא עוד מגיל רך אהב לטייל ולסייר בדרכיה של המולדת. בתקופת שירותו עבר כמה טבילות אש בפעולות נגד האויב: נגד קני פדאיון בעזה, נגד מפקדת האויב בחאן יונס, בקרב על מוצב האויב בכונתילה, על הבטחת הדיג בכנרת, בקרב חוסאן ובקרב קלקיליה. בכל המבצעים הללו לחם ביד רמה ובמסירות נפש.

לאחר מבצע "קלקיליה" צויין לשבח ע"י אלוף פיקוד המרכז, על גילוי עוז הרוח ומנהיגות למופת, על שינוי כיוון התותחים שלנו, שנעשה בשוגג לעבר כיתת הגיבוי, לכיוון הנכון.

לוחם אמיץ היה אבל יחד עם זה איש העבודה, כי עוד מגיל רך עבד במשק, בהיות העבודה אהובה עליו ביותר; וגם בהזדמנו לכפרו לחופשה, היה פושט מדיו, לובש בגדי עבודה ויוצא לשדה.

במערכת סיני יצא יחד עם חבריו לסיירת בתפקיד מקלען ראשי וביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956) נפל בקרב בפריצת מיצרי המיתלה כשדבריו האחרונים לחבר שהיה על ידו היו: "אני הולך למות. מסור את חפצי הביתה ומסור שלום לחבר'ה. אמור להם שימשיכו".

הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בשלח וביום י"ג במרחשון תשי"ח (7.11.1957) הועבר למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית הקברות האזרחי בכפר יהושע.

דברים לזכרו וקטעים מעזבונו הובאו בקובץ "לבנינו" אשר הוציא כפר יהושע בשנת תשי"ט. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמת הצנחנים".