קורות חיים
נולד ב 2.4.1936 ברמת השרון להוריו סתירה וצבי (י' בניסן תרצ"ו) למד בבית הספר העממי במקום ולאחר מכן בבית הספר המקצועי הטכני מקס פיין ובבית הספר המקצועי ע"ש מונטיפיורי.
נפל בקרב עזה ב- 28 בפברואר 1955 ((ז' באדר תשט"ו) יחד עם שבעה רעיו לנשק.
למד את בעיות הבטחון בבית הוריו, מכיון שאביו היה במשך שמונה עשרה שנה מפקד ה"הגנה" וביתו היה המטה. יש לזכור שאלוף נולד שבועיים לפני פרוץ "המאורעות" 1936 שנמשכו עד 1939.
רמת השרון היתה מוקפת אז בישובים ערבים ומרכזי כנופיות. אלוף עזר לאביו המפקד עוד בגיל שש כששימש ה"קשר" הפרטי של אביו. הוא שרת את המושבה בזריזות ונתחבב על כל פעילי ה"הגנה" באזור.
אכן, קל להבין שהוריו ליוו את בנם בגאווה אל דגל צה"ל. הצעיר הגבוה והנאה, רחב הכתפיים והעליז נכנס בתנופה ובנפש חפצה לחיי הצבא, מוכן לכל פקודה ולכל פעולה. הוא התנדב לצנחנים וסיים קורס מ"כ בהצלחה.
דבר אופייני ל"לופי", כפי שכינוהו מתוך חיבה. הוא הפר פעם את המשמעת וסמל הטיל בגלל העבירה קלת הערך עונש קיבוצי הפוגע בכבוד. אלוף סרב למלא את הפקודה והועמד למשפט אשר נסתיים בעונש לנותן הפקודה אשר הורד מדרגתו.
מאז נחתם הסכם שביתת הנשק בין מצרים לישראל בפברואר 1949 לא שקטה רצועת עזה. מלחמה זעירה התנהלה בצורת הסתננות למטרות שוד, ריגול ורצח על ידי אזרחים. שליחי המפקדה המצרית בעזה או אף על ידי צבא מצרי סדיר שהיה מוצב במשלטים לאורך הגבול. בסוף פברואר 1955 גאה - עלה גל של מעשי חבלה ריגול ורצח שהגיע לשיאו ברצח יהודי ב- 25 בפברואר. בידי צה"ל נפלו מסמכים שהוכיחו את חומרת המצב. כך הוחלט על "פעולת עזה", כדי להבהיר לאויב מה המחיר שעליו לשלם על התפרעות.
המשימה הוטלה על יחידת הצנחנים בה שרת "לופי". אחר חדירה לעומק של שלושה ק"מ הגיעו למשלט שליד מחנה צבא. פרץ קרב קשה בו היו לצה"ל מיד נפגעים. בנין המטה המצרי פוצץ, אחרי כן בא תורם של מחסן הנשק, משאית עמוסה תחמושת ושלושים רובים.
חברו של "לופי" מספר:
הכוח שבו היה אלוף פרץ לתחנת הרכבת. אלוף פקד על חולית מקלע, עליה הוטל לטהר מן האויב את המבנים שבתחנה. בהתקרב החוליה אל אחד הבתים, עברה במרוצה בקו האש של חולית מקלע מצרית שהסתתרה מתחת לקרון רכבת. אלוף שרץ בראש אנשיו, נפגע מאחד הצרורות ונפל:
נפצעתי. המשיכו בלעדי… - פקד עלינו.
המשכנו בפעולה וכשניגשנו אליו מצאנוהו ללא רוח חיים. על כתפי ארבעה מחבריו נישא אלוף חזרה…
אחד מהם היה מ.פ. בשם מוטה גור, שלימים כיהן כרמטכ"ל, אשר קיים קשר הדוק עם המשפחה, עד יום מותו.
סיכומי אבידות המצרים, כפי שנמסר בועדת שביתת הנשק: 38 הרוגים ו- 30 פצועים. לנו - שמונה הרוגים ו- 13 פצועים.
סרן מרדכי גורבן (מוטה גור) , מפקדו, כתב אל ההורים השכולים:
אלוף היה בשבילנו דמות אידיאלית של מפקד וחבר בצבא. שקט ורציני, מסור ומקשיב, דואג לחבריו, אוהב אותם, שומע למפקדיו ומעריך אותם. והיה לעמוד התווך של מחלקתו. הוא שימש מפקד בהסתערות על האויב, ונפל.
שר הבטחון של אז, דוד בן גוריון הורה לרמטכ"ל למסור ליחידת חי"ר מוצנח את הדברים הבאים:
בישיבת הממשלה מיום א' 6.3.1955 מסרתי פרטים על הקרב בעזה והממשלה הטילה עלי להביע ליחידה שהשתתפה בקרב, לחיילים ולמפקדים וליחידת צנחנים כולה, רגשי הוקרה והערצה לרוח הגבורה היהודית שנתגלתה בקרב זה ולכושרה המלחמתי, כושר התכנון והביצוע של יחידת הצנחנים. אני בטוח שהרגשה זו של הממשלה היא הרגשת העם כולו.
אהבת העם בישראל נתונה ליחידת הצנחנים… באומץ לבבכם, במסירותכם ללא גבול, בכושרכם הגופני והמוסרי תשמשו דוגמא לכל חייל בצבא הגנה לישראל ולכל נער ונערה בעם.
נסיים במשפט אחד של אמו:
"אינני מספידה אותך לופי יחידי, אין מספידים אדם חי… "