סגן אליהו רגולסקי ז"ל

קורות חיים

אליהו, בן מרגלית וראובן ז"ל, ממייסדי קיבוץ דורות, נולד ביום י"ז בטבת תש"ב (6.1.1942) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ דורות וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" בקיבוץ אפיקים. היה תלמיד מצטיין, על-אף תחושת-הניתוק וקשיי-ההסתגלות בבית-ספר תיכון, שהיה מרוחק מביתו וממשפחתו. הצטיין בתחומים טכניים הקשורים בלימוד מקצועות הטבע, שחיבב במיוחד. היה חבר פעיל בתנועת הנוער של חטיבת הקיבוץ וברבות הימים הדריך שם.

מנעוריו היה חובב ספורט ובעיקר הרבה בשחייה. שעות רבות הקדיש לתחביב הצילום והוציא מתחת ידיו עבודות נאות ביותר, וכן למד ארכיאולוגיה והקדיש הרבה מזמנו לחפירות.

אלי היה עליז, מלא-חיים, אופטימי ושמח בחלקו. מטבעו היה חברותי, פתוח לבריות ואהוב על מכריו ועל חבריו, שכינוהו בשם-חיבה "אלי". בגישתו לחיים ידע להיות רציני ומעמיק לחשוב, ותחומי-החעניינותו היו מגוונים. לדברי חבריו: "פעל בו דחף חזק להתנסות בעצמו בדברים והוא דחה דברים מן המוכן". להוריו היה בן נאמן ומסור. מסירותו זו ודאגתו למשפחתו היו, לדברי חבריו, מקווי האופי שאפיינו את דמותו.

חודשים אחדים עשה עם משפחתו ב"גלות" בתל-אביב, כאשר חברי דורות פונו מקיבוצם בתקופת מלחמת-השחרור. כשהיה בן תשע נסע עם משפחתו לדרום אפריקה, לשם נשלח אביו בשליחות, והמשפחה חזרה ארצה בשנת 1952 משסיים את לימודיו התיכוניים חזר מאפיקים לקיבוצו רכוב על אופניים, ואת המרחק הגדול עבר ביומיים.

אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1961 והתנדב לחיל-הצנחנים. בתקופת הטירונות נקע את רגלו והועבר לשרת כסמל-מבצעים. לאחר שעבר קורס קצינים בסיסי המשיך לשרת בגדנ"ע, שם מילא מספר תפקידי פיקוד, לרבות מפקד הגדנ"עים במצדה. היה קצין אחראי, חרוץ, מוכשר ואהוב. בחוות-הדעת עליו תיארוהו מפקדיו כ"קצין מסור, נוח בעבודה, מגלה יחס טוב לתפקידו וכן לפקודיו, שבהם הוא מיטיב לשלוט".

לאחר שירותו בצה"ל נתייתם מאביו והפך למעין "אבי המשפחה". אחרי-כן גם נתמנה לסדרן-עבודה במשק וזכה להערכה ולהוקרה רבה. כשהיה בן עשרים וחמש נסע לסיור ממושך במזרח הרחוק, כדי לגלות "נופים אנושיים" חדשים ובלתי-מקובלים. משם הפליג כמסגר באנייה לדרום-אפריקה, שם הכיר את אשתו לעתיד ולאחר נישואיהם חזרו לקיבוץ דורות בשנת 1969. אליהו נרשם ללימודים בטכניון, ולמרות גילו המבוגר יחסית, למד במרץ רב הנדסה חקלאית במשך שלוש שנים. עקר עם משפחתו מהקיבוץ למגדל-העמק ועד מהרה התערה בסביבתו החדשה, נבחר לועדה המקומית לאיכות הסביבה ועסק בתחום החביב עליו: טיפוח הסביבה, שמירת היופי ואהבת-הטבע. נטל חלק מכריע בהכנת פרויקט מטעם משרד הסעד ואף חיבר דוח על המצב הסביבתי, שבו הציע פתרונות מעניינים. לדברי בני משפחתו היה זה אחד הפרקים היפים ביותר בחייו והוא שימש אות ומופת לתושבי המקום, רובם עולים חדשים.

אלי השתתף במלחמת ששת הימים בקרב על עזה ונפצע קל. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". במלחמת יום הכיפורים לחם אלי עם יחידת שריון בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), במהלך קרב בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, נשלח אלי עם יחידתו לטיהור השטח שבו נאחז האויב. בשעה שסייע בפינוי פצועים נפצע בהפגזה ולאחר שפונה מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדורות. השאיר אחריו אשה- לין, מירון בן ארבע, קרן שנולדה שבועיים אחר נפילתו, אם ואחים.

לזכרו ולזכר שאר חבריו שנפלו במערכה הוציא קיבוצו לאור חוברת ובה דברים על דמותו: "אלי התמסר בכל כוחותיו ליעדים חשובים, שצדו את שימת-לבו. יחסו אל אישים ואל חפצים כוון תמיד אל הצד האנושי. ציינה אותו מקוריות, ביקש להגיע לשיפוט מאוזן בכל עניין, תוך מגע אישי. דומני שזה היה שורש יחסו הפתוח לעולם להכירו צעד אחר צעד, בתהליך כבד ומהורהר".