רב"ט עידן גפן ז"ל

עידן גפן
לחדר נרות בן 19 בנפלו
בן יפה וראובן
נולד בישראל
בכ"ד בסיון תש"נ, 16/6/1990
שרת בחטיבת הנח"ל
יחידה: גד' 50
התגייס ב-19.11.2008
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ט בתשרי תש"ע, 17/10/2009
מקום נפילה: כיסופים
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: מבועים

קורות חיים

בנם הבכור של יפה וראובן. נולד ביום כ"ד בסיוון תש"ן (16.6.1990) בבית החולים "קפלן" ברחובות. חי את שנתו הראשונה במושב תימורים. אח לעינת.

מדברי אמו בהספד: "נולדת לתוך מאבק הישרדות. כמעט שבוע ימים לא בא אוכל אל פיך, עוד שבוע בטיפול נמרץ, עוד שבועיים של נסיון ללמדך למצוץ, לאכול. עם כל החששות יצאת מבית החולים ילד בריא מכל הבחינות, חייכני ומלא חיוניות. כשהיית בערך בן ארבעה חודשים חיבקתי אותך בזרועותי, עמדתי מול המראה והתענגתי על מראנו המשותף – אני אמא בזכותך, אתה תינוקי בכורי האהוב – ולרגע פילחה את דעתי המחשבה כי קיבלתי אותך לידי כפיקדון…"

מגיל שנה עד שנתיים עידן גדל בקיבוץ שדה בוקר ואחר כך , עד גיל שבע – במושב נתיב העשרה. עידן היה ילד טבע רגיש ומיוחד, סקרן ונלהב. הוא היה צמחוני מלידה עד גיל מצוות, מתוך בחירה הומנית ואהבת בעלי חיים. בעיקר אהב חתולים, איתם גדל משך חייו. "מרגע שלמדת לדבר, דיברת עם אלוהים ועל אלוהים כאילו נולדת עם הידיעה המוחלטת שהוא קיים, ואחזת באמונתך זו עד יומך האחרון. היית ילד צנוע, עם חיוך ביישני משהו, מסתפק במועט, כאילו גם מבחינה חומרית באת שבע אל העולם." אמרה אימו.

ב- 1998 העתיקה המשפחה את מגוריה למושב ניר משה. מבית הספר היסודי "חופים" בקיבוץ יד מורדכי, שבו למד שנתיים, עבר לבית הספר "מבועים". אף שעידן היה ילד שקט וביישן, תמיד היה מוקף חברים, איתם הרבה לשחק במחנאות, לטפס על עצים, ולהתחפש לא רק בפורים אלא כל השנה.

עידן אהב כל כך לשחק. המשחקים היו עבורו לא רק דרך בילוי ושעשוע כי אם דרך חיים, דרך בה נתן דרור לדמיונו העשיר. בילדותו עידן היה מסוגל לשבת בחדרו שעות ארוכות ובסבלנות רבה לבלות במשחקי הרכבה, בבנייה בלגו. הוא היה משכלל את המשחק על ידי צירוף כל ערכות הלגו שהיו ברשותו להרכבת יצירה מופלאה, ערים שלמות פרי דמיונו. כמו כן אהב משחקי שולחן עם בני המשפחה: מונופול, "כבוש את העולם" "שבץ נא". ככל שבגר גילה את משחקי המחשב ובילה את זמנו במשחקי וולט דיסני, "מטריקס", ו"קאונטר סטריק". בשנים האחרונות התנסה במשחק ה- "פוקר", וברוב התלהבותו נהג לקבץ את בני המשפחה מסביב לשולחן, למשחק ערני וסוחף.

עינת – אחותו של עידן – נולדה שנה וחודשיים אחריו, והשניים גדלו יחד כמו תאומים- באהבה ובהערצה רבה זה לזו. מסיבת הבר-בת-מצווה נחגגה להם יחד. ספרה אמו בהספד:" כשהיית כבן שנתיים ועינת כבת שנה, נהגתי להרים את שניכם על הידיים, אחד בכל יד, ולהקפיץ אתכם תוך קריאות שמחה: "שניים, שניים…" ואתם גרגרתם בהנאה, בצחוק ובאושר. שניים, עידן ועינת. שניים. ליוויתם זה את זו לאורך ילדות מאושרת עד בגרות. שמותיכם נהגו תמיד בצמד: עידן ועינת…"

בכיתה ד' עידן החל את לימודי הנגינה בקלרינט ובפסנתר. הוא המשיך בלימודי פסנתר קלאסי באולפן למוזיקה ב"שער הנגב" והתמיד בנגינה עד שסיים את לימודיו בתיכון. בכיתה י' השתתף בהרכב מוזיקלי כנגן אורגן, והחל לאלתר מוזיקה בסיגנונות שונים כגון: רוק, קלאסי, טרנס ושירים עבריים. עידן נהנה לנגן. הוא היה מחובר לנגינה בכל נימי נפשו: המוזיקה התגלתה כדרך ביטוי לאישיותו העדינה, אמצעי הבעה לרגשותיו ולדמיונו רב הגוונים ומדד למצבי רוחו.המוזיקה הייתה קרובה ללבו כל חייו.

במקביל עידן עסק גם בפעילות גופנית: הוא שיחק טניס שולחן, התאמן ברולרבליידס,רכש מיומנות בגלישה בסקטבורד ורכב על אופניים ועל סוסים.

בגיל תשע הצטרף לחוג קראטה והתמיד בו לאורך שנים, עד שהגיע לחגורה שחורה בגיל שבע עשרה." לראות אותך מתאמן היה כמו לראות ריקוד. הייתה כל כך טוב ויפה בזה." אמר אביו.

בגיל שש עשרה השתתף בקורס צלילה עם אביו ואחותו באילת, ולזכותו נזקפות שלושים ותשע צלילות בים סוף ובחופי זנזיבר. ביום הולדתו השבע עשרה צנח בפעם הראשונה בשדה תימן, ואחר כך התנסה בעוד כחמש צניחות במסגרת צבאית.

בכיתה י"א עידן הצטרף לפעילות של אירגון "אחריי" בשדרות, כשלב הכנה לשירותו הצבאי. משך שנתיים נהג לחזור הביתה מבית הספר בריצה, דרך השדות, לאורך חמישה קילומטרים. "בגיל שש עשרה לערך התחלת לטפח את תרבות הגוף,"- ציינה אמו- "בנוסף לאימוני הקראטה הוספת לסדר יומך שגרת ריצות ואימונים גופניים, התחלת לאכול מאכלי בשר- בעיקר אהבת שווארמה – כדי לחזק את שרירי גופך, ולהכין את עצמך לשירות קרבי שכל כך התעקשת עליו…"

עידן למד בחטיבת הביניים ובתיכון של ביה"ס "שער הנגב". הוא למד במגמות: פיזיקה וכימיה, ונבחן בחמש יחידות מתמטיקה ואנגלית. סה"כ למד עשרים ותשע יחידות לימוד, וסיים עם ציונים טובים, בממוצע של 91.

שלוש פעמים בחייו עידן ביקר את הסבים שלו, מצד אביו, בארצות הברית. באותם ביקורים טייל עם המשפחה בפארקים אתגריים כמו "דיסני וורלד".

עידן לא פחד משום אטרקציה, מפחידה ככל שתהיה, לא בילדותו ולא כשבגר.

הוא נהנה מחוויות "אקסטרים". באוגוסט 2008 נסע עם הוריו ואחותו לחופשת קיץ של שבועיים באפריקה לפני הגיוס, חווה טיול בספארי ובשמורות הטבע של טנזניה, ונהנה מנופש ומצלילות בחופי זנזיבר. למרבה הצער, התחושה של אביו -שזה הטיול האחרון של המשפחה יחדיו- התממשה.

עידן התגייס לצנחנים ב- 19 בנובמבר 2008, והתקבל ליחידת "מגלן", שעם לוחמיה התאמן כעשרה חודשים. גם כאן הפגין עידן אומץ. חבריו לצוות סיפרו שבקורס צניחה הוא תמיד התנדב לקפוץ ראשון מהמטוס, וניצל כל רגע אפשרי כדי לחזור ולהתאמן במתקני האימונים.

בחודש אוגוסט 2009 עידן עבר לפלוגה המסייעת של גדוד 50 של הנח"ל.

במכתב הניחומים ששלח סגן-אלוף אלעד אופשטיין למשפחתו של עידן- בשמו ובשם מפקדי גדוד "בזלת" וחייליו (גדוד 50 של הנח"ל)- כתב: "עידן החל את דרכו הצבאית במסלול יחידה התנדבותית, אליה נבחר מתוך רבים. זאת עשה מתוך תחושת שליחות ונכונות לתרום למדינה ולצבא. על אף שלא צלח את המסלול עד סופו, גמר בליבו להיות לוחם בכל יחידה בה ישובץ. עידן חזר וציין בהזדמנויות שונות כי חשוב לו להמשיך ולהעמיק במקצוע הצבאי, ולהתפתח מעבר להכשרת היסוד כלוחם. כבר במפגש ההכרות עימו ניתן היה להבחין כי מדובר בחייל בעל רמה אישית גבוהה - אדם ערכי ועניו, בעל רצון להצליח בכל אשר יעשה. למרות הזמן הקצר ששהה ביחידה, ניכר עידן במשמעת העצמית הגבוהה שבה ניחן, ברצינותו ובנכונותו ללמוד ולהשקיע".

עידן מצא את מותו כאשר נהרג בתאונה בעת ששמר על חבריו בבסיס כיסופים, על גבול עזה.

רב-טוראי עידן גפן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בתשרי תש"ע (17.10.2009). בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במבועים. הותיר אחריו הורים ואחות.

על המצבה של עידן מופיע הכיתוב: "תום ליבך, מחול גופך, מנגינת חייך-לפתע נדמו, ונותר תהום של געגוע".

עידן היה אדם ישר, עדין נפש ואוהב חיים. הוא אהב לשחק, לטייל ולנגן. מדברי ההספד של אימו:"נותרנו עם זכרון צלילי נגינתך הנפלאה, זיכרון גופך הגמיש המרקד בתנועות קראטה, זיכרון התרווחותך הנינוחה מול מסך הטלוויזיה, צופה בהתלהבות פעילה בסרטי מתח, סרטי מדע בדיוני, וסרטים מצויירים, שכן בנשמתך היית ונותרת ילד.בשבוע האחרון לפני מותך הטרגי, הבלתי מובן, היית בבית ב'רגילה'. היית תוסס ומלא חיים. התגאית בשיא החדש שהגעת אליו בשחיה, בילינו יחד יום שלם, בקניות, בסידורים. רצית לקנות ג'יס חדש- וקנית, אחרי חיפוש מוקפד ובלתי מתפשר, מתעלם מהמחמאות המאיצות של המוכרות. ידעת בדיוק איפה אתה רוצה לאכול צהריים, והקפדת לבחור מנה מזינה ובריאה. מזון בריאות היה חשוב לך ולבריאות גופך. בילית שעות מול בטלוויזיה, מתגלגל מצחוק, מעיר את הערותיך המאיצות בגיבורי הסרטים כנוטל חלק פעיל בעלילה, רץ מדי פעם למקרר לשלוף עוד פינוק, עוד טעם של כיף. נפגשת עם חברים, יצאת עם אבא לטיול, וגרמת לו נחת מעצם העלאת הרעיון לטייל ביחד, רק אתה והוא…"

מדברי ההספד של אביו: "עידן היקר, לעולם לא נדע מה קרה בלילה שאיבדנו אותך, אבל אנחנו, וכל מי שמכיר אותך, יודע שזו הייתה תאונה מחרידה. תמיד היית מלא שמחת חיים. כבר כילד קטן היית התגשמות ההתלהבות, בכל מה שעסקת בו, וכך זה נמשך עד היום. רק לפני שבוע טיילנו ביחד בשדה בוקר, וראיתי כמה נהנת לשחות במים הקרירים של עין עקב. העולם איבד בן אדם כל כך טוב ונפלא, ולא זכה לראות את כל הפוטנציאל העצום שהיה טמון בך, וחשוב שכולם ישמעו קצת על זה. היית אדם עם כל כך הרבה כשרונות שונים. היית מוזיקאי נפלא, מבורך בזיכרון מוזיקלי מצוין שכל כך הערצתי, וכשהמוזה הגיעה היית פשוט חייב לנגן, וכולם נהנו… בבית הספר הוצאת ציונים מצויינים, ולעולם לא נדע לאן היית מגיע ומה העולם הפסיד. רק לפני שבוע דיברנו על מה תרצה ללמוד בעתיד, והפתעת אותי כשהשבת 'אסטרופיזיקה'. כאלה היו השאיפות שלך, לגעת בכוכבים".

ביום השנה למותו, אמר אשר, בן דודו: "שנה עברה. הכאב והגעגועים עודם טריים… לאותו ילד שגדל לנער אוהב חיים ו'אקסטרים', שכמו שידע לשלב ביצירתיות עיבודים של מוזיקה קלאסית עם מוזיקת רוק באופן כה יפה ומקורי, כך ידע לשלב תחומי עניין ותכונות כה נפלאות יחד. אותו בחור שידע מה הוא רוצה, שהתכונן במסירות כה רבה לשרות הצבאי, ששאף לשרת באופן הטוב ביותר, אותו בחור שממש התחיל לפרוח ולהפתח…"

וכך כתבה אימו במלאת שנה למותו: "לא אחת נדמה לי שאני שומעת את קול תיפוף כפות רגליך על מדרגות הבית, את קול חבטות כדור הטניס שלך על השולחן, את צלילי נגינתך בוקעים מחדרך, ולרגע אוחזת בי התרגשות, כאילו חזרת. ואז המציאות טופחת על פניי. אתה לא איתנו. כל בוקר אני נכנסת לחדרך ומביטה בתמונה שלך, תמונה שצולמה באחד ממחנות הקיץ שהשתתפת בהם – ישן בתוך שק שינה, ידך חובקת את כתפך, עיניך עצומות: "קום עידן – לבי זועק בקרבי – תתעורר כבר, כמה אתה ישן? לא קולטת, מסרבת להאמין שלא תשוב יותר הביתה, אלינו, אל חיינו… נדמה לי שאני שומעת אותך קורא לאבא, נדמה לי שאני רואה את צללית דמותך – משתרע על כסא נוח במרפסת, שקוע בקריאה – ונדמה לי שאתה נוכח בכל רגע של מחשבה שלי אודותיך, מקשיב להגיגי ליבי…"

המשפחה תרמה לזכרו של עידן לוחית זיכרון על שמו בבית הכנסת "אשל אברהם" בבאר שבע, שם עלה לתורה בבר המצווה שלו.

שמו של עידן מונצח גם על מצבת זיכרון לכל תלמידי בית הספר "שער הנגב" אשר נפלו בעת מילוי תפקידם בצה"ל.

עץ תות ניטע על שמו במושב ניר משה בט"ו בשבט תשע"א.

פינת הנצחה הוקמה לזכרו במרכז ארגון "אחרי" בשכונת התקווה תל אביב, ופינת משחקים נפתחה לזכרו בספרית ניר משה.

קרן הנצחה הוקמה על ידי המשפחה – "הקרן לחינוך במוזיקה על שם עידן גפן". הקרן מעניקה תמיכה שוטפת לפעילות האולפן למוזיקה בקריית החינוך "שער הנגב": ילדי גן רבים זוכים לקבל שיעורי מוזיקה. לתלמידי בית הספר היסודי ניתנים שיעורים בנגינה על כלים ובשירה, ובשיתוף פעולה בין האולפן למוזיקה ומגמת המוזיקה בתיכון ניתנת לתלמידים מוכשרים הזדמנות להתמקצע בנגינה ובשירה ולהבחן בבחינות הבגרות. הקרן עוזרת לאולפן למוזיקה להרחיב ולהעשיר את תוכניותיו, לטפח מצויינות ולהרחיב את היקף המשתתפים. כן מעניקה הקרן מלגות לתלמידים, ומסייעת ברכישת כלי נגינה חדשים במטרה לאפשר לאחרים להתפתח, להתקדם וליהנות בתחום המוזיקה כפי שעידן התפתח, התקדם ונהנה.

כמו כן הקרן נותנת חסות לקונצרט הסיום השנתי של אולפן למוזיקה, אשר מוקדש כל שנה לזכרו של עידן.

"אחרי הכל, הכל אחרת" הוא שיר שכתבה והלחינה עינת לזכרו של אחיה עידן. עינת שרה את השיר במופע הסיום של האולפן למוזיקה על שם עידן: "לפעמים נדמה לי שלא הכל נגמר / והשקט שנשאר יעלם מחר / כשתחזור אלי משום מקום / לא יהיה זה עוד חלום / שמתפזר עם רוח סתיו סוערת // ויש אבק על הפסנתר / ונר בוער, אתה חסר / ומחייך אליי מתוך קיר לבן / מסך עשן וחדר ריק / והמגדל מתפרק / ואחרי הכל, הכל אחרת / בלעדיך // ואין שום נחמות / רק שאלות ותהיות/ והבית מסתובב על ציר אחד / כולם לבד, שותקים בקול/ טומנים ראשם בתוך החול / ואחרי הכל / הכל אחרת / בלעדיך//

סרטון לזכרו של עידן הוקרן ביום השנה למותו והועלה ליוטיוב http://www.youtube.com/watch?v=2WrKKXO4DyA