סגן חיים "דיקי" לקסברגר ז"ל

חיים לקסברגר
לחדר נרות בן 28 בנפלו
בן גניה ויצחק
נולד בגרמניה
בי"ב בתמוז תר"פ, 28/6/1920
שרת בפלמ"ח - חטיבת הנגב, חיל השריון
יחידה: מפח"ט 7, חטיבת הנגב
נפל בקרב
בי"א בתמוז תש"ח, 18/7/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: כפר ורבורג
הותיר: אשה ותינוקת

קורות חיים

לקסברגר חיים ("דיקי") בן יצחק וגניה. נולד ב-28 ביוני 1920 בברלין, בירת גרמניה. עוד בהיותו נער הצטרף לתנועת "הבונים" ובשנת 1934, בהיותו בן 14, עלה ארצה ולמד בבית-הספר החקלאי בבן-שמן. היה חבר הסתדרות "הנוער העובד". כעבור שנתים הצטרף כחבר לקיבוץ גבעת-ברנר.

ב-1941 התגייס לפלמ"ח, מיד עם היוסדו, ושירת בשורותיו עד שנת 1944, כאשר נשלח יחד עם המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח אל הבריגדה היהודית בצבא הבריטי. עם שחרורו מן הצבא חזר לביתו בגבעת-ברנר ועם פרוץ מאורעות-הדמים נתמנה למפקד המקום.

גם תוי פניו העידו על כושר מנהיגות, אומץ-לב והחלטה נחושה. כאשר נתעוררה בקיבוץ השאלה אם לצאת לקצור את השדות נוכח הסכנה שריחפה על ראש הקוצרים, היה דיקי האיש שהכריע את הכף לחיוב ובראש מחלקה מאנשיו יצא להגן על העושים במלאכה.

באביב 1948 חזר לפלמ"ח ושירת כמפקד פלוגה בחטיבת הנגב. השתתף בקרב על אשדוד, בהתקפות על משטרת עיראק א-סוידאן ועוד.

דרכו של דיקי היתה הדרך המכוונת ישר אל המטרה הן מבחינה צבאית והן מבחינה חברתית. בשיחות החברתיות ידע לשמור גם על הדיסטנס הנדרש למפקד, והרי אין זה דבר קל לאחד את שתי התכונות של חבר ומפקד באישיות אחת. אך, סוד זה היה גלוי לו. הוא ידע לענוש את אנשיו על עבירות, לפעמים גם עונש קשה, אך עזרתו החברית היתה מובטחת תמיד.

נפל בחוליקאת ביום 18.7.1948, בלילה האחרון לקרבות עשרת הימים. בהתקפת נגד של המצרים.

לא נודע על ריכוז כוחות האויב, תותחיו ומרגמותיו הכבדות. הוא נפצע במערכה זו, אך כבש את יסוריו והמשיך בפיקוד ובהסתערות, הסתערותו האחרונה. עצמת אש מוגברת של האויב סגרה עליו את הנסיגה. נקבר ברוחמה עם חללים נוספים מלוחמיו. הועבר לכפר וורבורג ב- 26.6.1950. הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.

הניח אחריו אשה ותינוקת.

מי שמצוי אצל יצירת יהודה עמיחי נפגש לא פעם בשם דיקי. אין זה פרי דמיונו של הסופר. זוהי דמות ממשית, דמותו של "דיקי" מפקד הפלוגה בפלמ"ח מגבעת ברנר.

י. עמיחי היה מפיקודיו. את רעו לקרב אין המשורר יכול לשכוח. בשיר קטן בשם "גשם בשדה הקרב" (לזכר דיקי) הוא כותב: "גשם יורד על פני רעי / על פני רעי החיים אשר / מכסים ראשיהם בשמיכה / ועל פני רעי המתים אשר / אשר אינם מכסים עוד".